היילי: "היי, את," היא אמרה כשנכנסתי לחדר המשחקים, שם היא הייתה מוקפת בקבוצה קטנה של ילדים סביב שולחן עגול גדול. "היילי!" כמה מהם צעקו ורצו לחבק אותי. "היי, חבר'ה!" ברכתי כל אחד ואחת מהם בחיבוק. "מה מביא אותך?" מנדי שאלה. משכתי בכתף, הסתכלתי על הילדים ואז עליה. היא הנהנה לי בעדינות, מבינה שזה לא שיחה מתאימה לילדים. "רציתי לבוא לבקר כמה מהאנשים הכי אהובים עליי בעולם," אמרתי בחיוך. מנדי חייכה. "תודה. את יודעת כמה הם מעריכים את הביקורים שלך. חבר'ה, אני חושבת שהיילי רוצה להכין אחת מהשרשראות חרוזים שלנו." הקבוצה פרצה בתשואות, מה שתמיד גרם לי להרגיש טוב. אהבתי להיות מסוגלת להאיר להם את הימים קצת. הילדים בקבוצה הזו היו בגילאים שבין חמש לעשר. חלקם התייתמו לאחרונה, בעוד שאחרים התייתמו זמן קצר לאחר הלידה. הם מעולם לא ידעו איך זה להיות עם אמא ואבא אוהבים. מנדי עבדה כרכזת הפעילויות בבית היתומים כמעט חמש שנים, ולצערי, חלק מהילדים היו שם יותר זמן, מחכים להגיע לגיל שבו הם יוצאים מהמערכת. "את יכולה לשבת איתי, היילי," אמרה אחת הילדות בקול ביישני. "אני אשמח לשבת איתך, מליסה." היא לקחה את ידי והובילה אותי למושב שלה בשולחן העגול הגדול. ישבתי בכיסא הפלסטיק הקטן לידה ועזרתי לה להכין שרשרת. הילדים סיפרו לי הכל על מה שהם עשו בבית הספר ומי עשה מה בבית היתומים. "טוב, חבר'ה, הגיע הזמן להתנקות לקראת ארוחת הערב," הכריזה מנדי אחרי שעה טובה של הכנת שרשראות. הילדים נפרדו זה מזה. הבטחתי לראות אותם שוב בקרוב לפני שהם יצאו מהחדר, ונתנו למנדי ולי הזדמנות לדבר. הסתכלתי סביב חדר הפעילות, שמתי לב לכל הסימנים העדינים של המגע היצירתי של מנדי. "ג'וני לא היה כאן," ציינתי. מנדי חייכה. "לא, הוא אומץ על ידי משפחה מקסימה בשבוע שעבר." הפה שלי נפער. "את צוחקת. זה מדהים!" היא הנהנה בראשה. "זה היה התאמה מושלמת. לא הרבה ילדים מאומצים בגיל עשר, אבל הם התאהבו בו, והוא היה מאושר עד הגג. הוא בכה, אני בכיתי, כולם בכו כשהוא עזב, אבל אלה היו דמעות של שמחה." "אני כל כך שמחה בשבילו. אני אתגעגע אליו, אבל אני שמחה שהוא מצא משפחה משלו." "גם אני. אז, מה מביא אותך?" היא הכירה אותי היטב. "יום קשה בצילומים." היא נאנחה. "עוד צלם אידיוט?" "קארל." היא גלגלה את עיניה. קארל היה הנושא של התלונות שלי במשך שנים. הדברים השתפרו, אבל הוא עדיין היה אידיוט. "מה הוא עשה הפעם?" נענעתי בראשי. "שום דבר לי. הוא העביר אחת הבנות החדשות את כל התהליך. אני שונאת לראות אותו מתייחס ככה לחדשות. הן כל כך צעירות ומושפעות." מנדי חייכה. "את שונאת לראות שמתייחסים למישהו בצורה לא הוגנת, לא משנה מי הם. זה מה שעושה אותך כל כך מיוחדת. יש לך את הלב הכי גדול והכי טוב מכל מי שאני מכירה. אני באמת חושבת שנולדת מלאך." תמיד הרגשתי מוזר לקבל מחמאות. הייתי דוגמנית, מצליחה, אבל בפנים, עדיין הייתי הילדה הקטנה שאוהבת את כל היצורים ולא בטוחה בעצמה, לא משנה כמה פעמים אנשים אמרו לי שאני יפה. "תודה," מלמלתי. "את עדיין חושבת לצאת מהתחום?" "אני כן." "משחק?" הנהנתי שוב. "אני רוצה לספר סיפורים - סיפורים טובים." "מה אם לא תקבלי את התפקידים שאת רוצה?" משכתי בכתף. "לא אכפת לי לעשות תפקידים קטנים, ואני לא צריכה להרוויח עשרים מיליון עבור כל סרט. אני רק רוצה את ההזדמנות לעורר השראה באחרים באמצעות סיפורים." מנדי צחקה. "עשרים מיליון יהיו נחמדים, אבל אני מבינה מה את אומרת." "לעת עתה, אני עדיין תחת חוזה עם סוכנות הפרסום הזו. אני מקווה שאני לא אפוטר על כך שעמדתי מול קארל היום. כשסיימתי את הצילומים, הייתה הודעה קולית המבקשת את הופעתי במשרד ביום שני לפגישה עם כמה מהמנהלים. אם קארל יגרום לפיטורי, אני באמת אכעס." "אולי הם אוהבים את העבודה שלך. את עובדת הרבה על הקמפיין הזה, וכולנו ראינו את הפרסומות. הן הצלחה גדולה." הנהנתי בראשי. "אני מקווה שכן. אני תמיד נלחצת לגבי הדברים האלה." "אל תדאגי מראש," היא אמרה. "יש מספיק דאגות בלי להמציא דברים." "בכל מקרה, מה שלום מליסה? היא נראתה שמחה יותר היום ומעורבת." מנדי נאנחה. "היא משתפרת. זה יהיה שיקום איטי עבורה. היא איבדה את כל משפחתה בהרף עין." נענעתי בראשי. כשמליסה הופיעה בבית היתומים לפני חודש, במקרה הייתי שם מבקרת את מנדי. המבט של פחד ועצב על פניה של הילדה שבר את ליבי. לא היה שום דבר שאף אחד יכול לעשות כדי לגרום לכאב שלה להיעלם. מנדי הבטיחה לי שהיא תקבל הרבה ייעוץ ותמיכה. "טוב. זה משמח אותי לשמוע גם. אני כנראה צריכה ללכת. אני יודעת שהקבוצה הבאה שלך תגיע בקרוב." "אל תילחצי לגבי הפגישה. את יודעת שאת עושה עבודה נהדרת." חייכתי. "תודה." עזבתי, בדרכי הביתה לליל שבת פרוע של נטפליקס ואולי קצת יין. הרווחתי כסף על המראה שלי. הייתי צריכה לוודא שאני ישנה מספיק ואוכלת נכון, במיוחד לאור הפגישה שאני צריכה לעבור. הייתי לחוצה כמו לעזאזל לגבי כל העניין.