תזאוס ברגע שאני נועל איתה מבטים, אני יודע שמצפה לי עבודה קשה, ובציניות אני מודה לדמיאן בראשי, מה שגורם ללינוס לנהום בכעס. אני רוצה להשליך אותה על כתפי ולמצוא את החדר בו היא שוהה, אבל בידיעה מה דמיאן עשה, אני עוצר ממש מולה. החיוך שלה נותן לי להבין שהיא מאמינה לי, וכשאני רואה את לחייה מאדימות למשמע דברי אביה, אני יודע שהוא צודק. כולנו צריכים לדבר על הרבה דברים לפני שנמשיך עם זה הלאה, אבל לפחות אני י