אמארה מישהו שמנקה את גרונו מושך את תשומת ליבי מהמסמך שאני קוראת. אני מסתכלת על פני אחת החברות הכי טובות שלי. הן יודעות לקרוא את ההבעות שלי, וכרגע, הן יכולות לדעת שמצאתי משהו ששיפר לי את היום. הבטא שלי מסתכלת עליי במבט שואל בעיניה. אני מחייכת אליה לפני שאני מחליטה לענות לה. מליה, ריאה ואאוס סקרניות כמו איונה, והניסיון לימד אותי שאם אני לא אענה להן, הן ימשיכו לנדנד עד שאני אכנע. הבטא שלי, איונה, הגמא שלי, מליה, והדלתאות שלי, ריאה ואאוס, כולן בנות עשרים ושש. כולנו נולדנו באותו שבוע ולא נפרדנו מאז הלידה. ישנו באותו חדר עד שהגענו לגיל שש עשרה, אבל עכשיו יש לנו חדרים משלנו במגורים שלי בקומה העליונה של בית הלהקה. ברגע שאחת מאיתנו תמצא את בן הזוג שלה, תלוי מי זה יהיה, אותו אדם יעבור מהמגורים שלי למגורים שלו. אם אני אהיה הראשונה למצוא את בן הזוג שלי, כולן יעברו למגורים של איונה, וכן הלאה. אנחנו מכירות אחת את השנייה יותר טוב מאשר אנחנו מכירות את עצמנו לפעמים. רק מבט מאחת מהן מספיק כדי להגיד לי מה עובר להן בראש, ואני יודעת שאני ספר פתוח גם להן. זה לפעמים ברכה במסווה, אבל במצבים אחרים, זה יכול להיות כאב תחת. אני מספרת להן במהירות מה גיליתי, ולכולן יש חיוך זדוני על הפנים, בידיעה שאני אוריד להן כמה דרגות. "את צריכה להתחיל להתאמן, לא שאת לא מתאמנת מספיק," אאוס ממהרת לומר, ואני יודעת בדיוק למה היא מתכוונת. אלפות זכרים גדולים ממני. הם גם חושבים שהם מהירים וחזקים יותר. אני אוכיח להם שאני מהירה יותר, ובגלל זה, אני אוכל להנחית אגרופים לפני שהם אפילו יראו אותם מגיעים. דפיקה על הדלת קוטעת את הפגישה שלנו, ומליה היא זאת שהולכת לפתוח אותה. "שלום, אלסטור, מה קרה?" היא שואלת כשהיא רואה את אח שלי הקטן בצד השני של הדלת וזזה הצידה כדי לתת לו להיכנס. "שמעתי שאחד הזקנים קפץ לביקור, וקיוויתי לגלות אם סוף סוף הוזמנת," הוא אומר כשהוא מסתכל עליי. אני מהנהנת בראשי, וחיוך חוצה את פניו. בניגוד אליי, הוא לא רוצה לקחת חלק בתחרות, אבל יש לו סיבות משלו לרצות שאני אלך. אלסטור מתיישב בכורסה שממול לשלי כאילו הוא שייך לפגישה הזאת. הוא לא, אבל זה לא עוצר אותו, ולא אכפת לי שהוא ישב בפגישה הזאת. הקשר בינינו חזק מאוד והדוק, כפי שהיה מאז היום שבו הוא נולד. אמא שואלת אותנו לפעמים מה יקרה אם אף אחד מאיתנו לא יאהב את בן הזוג של השני. אלסטור ואני תמיד אומרים את אותו הדבר, "אני אדחה את בן הזוג שלי," מה שתמיד גורם לאמא לנהום ולאבא לצחוק כמו משוגע בכל פעם. אף אחד מאיתנו לעולם לא ידחה את בן הזוג שלו; זה לא הדרך שבה גדלנו, ושנינו מבינים את החשיבות של בן הזוג שלנו. זו אחת הסיבות לכך שאנחנו הלהקה הגדולה והחזקה ביותר שיש. כל זכר ונקבה בשושלת הדם שלנו נועדו לבני זוג, וזה רק מחזק את שושלת הדם. "כמה זמן יש לך?" הוא שואל, ואני אומרת לו שהתחרות היא שלושה שבועות מהיום. אני אגביר את האימונים שלי, ואני יודעת שכל לוחם בלהקה שלי יעזור לי בכל דרך שהוא יכול. "יש לך מושג אילו להקות אחרות הוזמנו?" ריאה שואלת, וכולנו יודעות למה היא שואלת. כולנו מקוות ששתי להקות מסוימות יהיו שם - שתי להקות שנמצאות, מסיבות שונות, ברשימת החרבן שלנו. אני תופסת את המעטפה עם ההזמנה, ויחד איתה יש רשימה של כל הלהקות שהוזמנו השנה. בראש הרשימה נמצאת הלהקה הראשונה ברשימת החרבן שלנו, להקת ההר האפל, ובאמצע הרשימה נמצאת השנייה, להקת הירח החלול. "נראה שהיום זה יום המזל שלנו. שתיהן ברשימה. בואו נראה מה שאר הכללים והתקנות אומרים לנו על איך זה עובד," אני אומרת כשאני תופסת את המסמך מהברכיים שלי ומתחילה לקרוא אותו שוב. "ביום הראשון יהיו שלושה קרבות בו זמנית. כל זאב נלחם בשני קרבות, ועם הדירוגים של הקרבות האלה, נקבע מי ינשור מהתחרות. נוקאאוט ייתן לך את הציון הגבוה ביותר בקרב. שני נוקאאוטים בסיבוב הראשון אומרים שאתה מדלג על הקרבות ביום השני, בעוד שהשאר צריכים לקבוע באותו יום מי עוד ינשור. ביום השלישי, רק קרב אחד בכל פעם - תפרוש או תקבל נוקאאוט במהלך הקרבות האלה, ואתה נושר מיד. אם מספר המשתתפים אינו מספיק כדי למלא את היום השלישי, תהיה הפסקה של שעה לפני תחילת הסיבובים הבאים. אם תפסיד בקרב, אתה בחוץ מהתחרות, והסיבובים יימשכו עד שיישאר אלפא אחד על הרגליים," אני אומרת לאחר קריאת המסמך. אלסטור מתחיל לספור את מספר הזאבים שיכולים להשתתף בתחרות הזאת. הוא רושם את מספר הזכרים והנקבות לכל להקה שהם משושלת דם אלפא, ואם כולם ייכנסו לתחרות, זה יכול להימשך כל השבוע שהזקנים בחרו. "מוכנה לארוחת ערב, ילדה קטנה?" אבא שואל באמצעות הקישור המחשבתי. "נהיה שם בעוד דקה," אני עונה, וכשאני מסתכלת על אלסטור, אני כבר יודעת שאמא קישרה אותו באותו הזמן. ששתנו קמים כאחד, ומליה פורצת בצחוק. אני מתיישבת בראש השולחן כשאיונה יושבת מימיני. הכיסא משמאלי נשאר ריק, ומליה יושבת בכיסא לידו. ריאה תופסת את מקומה ליד איונה, ואאוס יושבת ליד מליה. אמא ואבא יושבים ליד ריאה, בעוד אלסטור יושב ליד אאוס, כשהכיסא לידו נשאר ריק. באופן רשמי, הכיסאות משמאל למליה ולאאוס צריכים להישאר ריקים, בדיוק כמו הכיסאות מימין לאיונה ולריאה. הכיסאות הריקים מסמלים את היעדר בן זוג לצידנו, ולאחר דיון על כך, החלטנו להשאיר רק שני כיסאות ריקים. אומגות נכנסות לחדר האוכל עם צלחות מלאות אוכל, בעוד שאחרות מניחות על השולחן כלים מלאים בעוד יותר אוכל. עד שנסיים, כל צלחת וכלי יהיו ריקים. ברגע שלכולם יש צלחת, האומגות מתיישבות בשולחן שלהן.