אמרה שוב, אני מתעוררת באמצע הלילה וממהרת לצאת מבית הלהקה כדי להעביר את השליטה למינרווה, ולתת לה את ההזדמנות להתמודד עם הכאב שהיא חשה. היא לא מבזבזת זמן, חוצה את הגבול שלנו בלי להיתפס על ידי אחד מהלוחמים שלנו. לא לוקח לה הרבה זמן למצוא נווד ולגרוס אותו לחתיכות. היא ממשיכה לרוץ לאורך הגבולות שלנו, וחלק מהנוודים בורחים ברגע שהם רואים את מינרווה מתקרבת. לנוודים האלה עוזבים אותם לנפשם מכיוון שהם לא מהווים איום על הלהקה שלנו. כשעה לפני הזריחה, אנחנו רצות לאורך הגבול המזרחי שלנו מדרום לצפון. לפתע, מינרווה נעצרת במקום, מריחה את האוויר כשהיא סורקת את סביבתה. "דם, לא נווד," היא אומרת לי, ובאיטיות מתקדמת לעבר מקבץ עצים וסלעים. ריח הדם מתחזק ככל שאנחנו מתקרבות, ומינרווה מאטה עוד יותר, סורקת את סביבתה. לפתע, אוזניה מזדקרות כשאנחנו שומעות גניחות חרישיות הבוקעות מתוך מקבץ העצים והסלעים. מינרווה צועדת בזהירות אל תוך העצים כדי לחשוף נקבה מכוסה בדם, כשידיה כרוכות סביב גור. אני מבקשת ממינרווה להחזיר לי את השליטה, ועיניה של הנקבה מתרחבות כשאני עומדת מולה. ברור שהיא לא ציפתה שנקבה תופיע. "בבקשה, אל תחזירו אותנו. בבקשה, אל תספרו לאף אחד שאנחנו כאן," היא לוחשת, קולה חדור ייאוש. אני כורעת ברך מולה, מתבוננת בחתכים ובחבורות על גופה. מינרווה שואגת בראשי למראה פציעותיה. "אני לא אחזיר אותך, אבל אני צריכה להזהיר את הרופא של הלהקה שלנו. אני צריכה לדעת שהזאב שלך יוכל לרפא את זה בעצמו, ואני צריכה ליידע את הלהקה שלי כדי שהלוחמים שלנו יוכלו לפקוח עין עלייך," אני אומרת לה בעדינות. לוקח כמה דקות עד שהיא מגיבה. "הזאב שלי אומר שהוא יכול לרפא את זה בעצמו כל עוד אנחנו לא צריכים להתחיל לרוץ שוב. אני לא יודעת אם אני רוצה שמישהו אחר יידע שאני כאן. את יכולה לתת לי כמה ימים לחשוב על זה?" היא שואלת, ואני מחליטה לתת לה קצת זמן להירגע ולנוח. אני אומרת לה שאחזור בעוד כמה דקות. אני משתנה למינרווה לפני שאני מזנקת ממקבץ העצים לעבר הגבול המזרחי שלנו. אני נכנסת בשקט לבית הלהקה כדי לאסוף כמה אספקה ומזון עבור הנקבה והגור שלה. ברגע שמסרתי לה את כל מה שהבאתי איתי, אני אומרת לה את שמי ומגלה ששמה הוא אסטריה, ושם הגור שלה הוא אינטי. "אני אחזור מחר בלילה. תנוחו קצת ותאכלו משהו," אני אומרת לפני שאני עוזבת שוב את מקבץ העצים. עברו ארבעה ימים מאז הדחייה ושלושה ימים מאז שאסטריה הופיעה. אינטי יצא מהקונכייה שלו, מחבק את מינרווה ברגע שאנחנו נכנסות למקבץ העצים, ושתינו נהנות מהרגעים האלה. אסטריה סוף סוף סיפרה לי מה קרה להן, והייתי צריכה לשחרר את מינרווה כדי להתמודד עם הכעס שלה. אחרי שדיברנו עוד קצת, היא סוף סוף הסכימה איתי לספר ללהקה שלנו. זה ייתן לנו את ההזדמנות לפקוח עין עליהן ואולי נוכל לגלות אם בטוח לה לחזור הביתה. לא שאסטריה אופטימית לגבי זה כמוני. אני מתרסקת על המיטה שלי כדי לישון כמה שעות לפני שאני מודיעה לאבא על מה שמינרווה ואני עושות בלילה ועל האורחות שלנו שמסתתרות במקבץ העצים. לא לוקח לי הרבה זמן להירדם, ולראשונה מאז הדחייה שלי, אני ישנה בלי לחלום. כשאני פוקחת את עיניי לאט, אני מבינה שישנתי ישר דרך. למרות שעדיין כואב לחשוב על דמיאן, אני יודעת שמינרווה ואני נשרוד. אני נכנסת לחדר האמבטיה כדי להתקלח, ואחרי זה, אני מתלבשת, מוכנה להתמודד עם העולם שוב. כולם מתנהגים כאילו לא התחמקתי מהם במשך ימים כשאני נכנסת לחדר האוכל. אחרי שאני מתיישבת, אני אומרת לאבא שאני צריכה לדבר איתו עם כל זאבי ההנהגה שלנו. אלסטור מתיישב לידי, מניח את ידו על ברכי, נותן לי את השלווה שאני צריכה כשאני רואה כמה נקבות בוהות ולוחשות עליי. אני עומדת מול החלון, מסתכלת על כמה גורים משחקים על הדשא משמאל לבית הלהקה שלנו, ואני רוצה שיכולתי לראות את אינטי רץ איתם. "אבא, אני יודעת שכולם מודעים למה שקרה. אני לא רוצה לדבר על זה, אבל אני צריכה לספר לך איך מינרווה התמודדה עם זה," אני אומרת. כשפניתי, אני רואה שכולם מחכים שאני אתחיל לדבר. "הנוודים שנמצאו ליד הגבולות שלנו היו מעשה ידיה של מינרווה. זו הייתה הדרך היחידה שלה להתמודד עם הכל בלי לפגוע באלה שאנחנו אוהבים." אמא עוטפת אותי בזרועותיה, בזמן שאבא אומר לי שהוא כבר חשד בכך. "את תהיי בסדר?" שואל אלסטור כשהוא מחבק אותי, ואני אומרת לו שזה ייקח זמן, אבל שאני כבר מרגישה יותר טוב. "אבא, יש עוד משהו שאנחנו צריכים לדבר עליו. האם הזקנים או המועצה שלחו הודעה על להקת הסהר הקטן?" אני שואלת אותו, והוא מהנהן. הוא מוסר לי את ההודעה, וככל שאני קוראת יותר, מינרווה הופכת כועסת יותר. "אמרה, מה קורה?" הוא שואל, כשכולם יכולים להרגיש את הכעס הקורן מגופי. אני לוקחת כמה נשימות עמוקות, מנסה להרגיע את מינרווה. "תוכן ההודעה הזו הוא חבורה של שקרים," אני עונה. "אחיו של חונסו לא מת בהתקפת נוודים. חונסו הרג אותו וניסה לסמן בכוח את הירח אסטריה. הוא גם ניסה להרוג את הגור שלה, אינטי, אבל הוא נכשל בכך כשהירח אסטריה הגנה עליו. חונסו תמיד רצה את מה שהיה לאחיו, אפילו כגורים קטנים. כשאחיו מצא את בת זוגו המיועדת, חונסו ניסה לפתות את אסטריה, אבל היא סיפרה לבן זוגה על מה שחונסו ניסה לעשות, והוא הסיר את חונסו מבית הלהקה כדי להגן על בת זוגו. הירח אסטריה הצליחה לברוח משטח הלהקה שלה עם אינטי. היא המשיכה לרוץ עד שהייתה עייפה מכדי להמשיך ומצאה מחסה במקבץ העצים והסלעים ליד הגבול המזרחי שלנו. היא החלימה לחלוטין עכשיו, והיא ואינטי מרגישים הרבה יותר טוב מהלילה שפגשתי אותם," אני אומרת כשאני מסתכלת על אבי. אנחנו דנים באפשרויות שיש לנו, ואבא מחליט שאני צודקת. כשאסטריה מסתתרת בשטח הפקר, אנחנו לא נשקר אם נאמר שהיא לא נמצאת בשטח הלהקה שלנו. במקום לקיים פגישה מול בית הלהקה, אבא מקשר את כל הלהקה בבת אחת ומסביר את המצב. כולם מצווים לשמור על נוכחותה בסוד, ועם פקודת האלפא במקום, אני יודעת שאסטריה ואינטי בטוחים. אני עוקבת אחרי אבא מחוץ למשרדו, ואני מופתעת לראות שאומגה מכניסה בגדים, צעצועים ופריטים אחרים לתוך תיק. "אלפא, חלק מחברי הלהקה שלנו הביאו אספקה עבור הירח אסטריה ואינטי. איפה תרצה שאני אשים אותם?" היא שואלת, ואני מחייכת כשאבא אומר לה לשים אותם במשרדו. הוא מודיע לי שהוא ילווה אותי הלילה. הלוחם הראשי שלנו ניגש אליי ואל אבא כדי לספר לנו שכל לוחם התנדב לבקר אותם בלילה ולהביא להם כל מה שהם צריכים. אושר וגאווה ממלאים את ליבי כשאני מבינה שהלהקה שלנו מחשיבה אותם כאחד משלנו. באותו לילה, אני מבקרת את אסטריה עם אבא שלי, וכשאנחנו מספרים לה מה קורה בלהקה שלנו, היא גומלת לנו בחיוך. אינטי שמח עם הצעצועים והבגדים שלו; אסטריה שמחה עם התמיכה שניתנה לה, והיא אומרת לי שלראשונה מאז שאחיה נהרג, היא מרגישה רגועה שוב. כולנו נפלנו לשגרה שעובדת עבור כולנו. לאסטריה ולאינטי יש קצבים הפוכים בין יום ולילה - הם ישנים במהלך היום וערים בלילה. חברי הלהקה מתחלפים בלימוד אינטי כל מה שהוא בדרך כלל לומד בבית הספר ועוזרים לאסטריה בכל מה שהם יכולים. חונסו עדיין מחפש אותה ועדיין דבק בסיפור שלו, למרות שרוב הלהקות מצאו אי התאמות איתו. הזקנים לא להוטים לתת לו מידע כלשהו, ועד כה, אף אחד לא הופיע על סף דלתנו כדי לשאול על אסטריה ואינטי. קיבלנו הודעה מחבר המועצה בועז, שקבע שחונסו עדיין מחפש את אסטריה ושהם חקרו אותו על אירועי אותו לילה. הוא סירב להיכנס, תוך שימוש בחיפושיו אחר אסטריה כתירוץ, אך המועצה לא נותנת לו הרבה זמן להתחמק מהם. שבועיים לאחר שדמיאן דחה אותי, הוא הודיע לזקנים שהוא מצא את בת זוגו, וזה הצית שרשרת חדשה של לילות ללא שינה עבורי, בזמן שמינרווה שוב יצאה לצוד נוודים ולגרוס אותם לחתיכות. לאבא הייתה ועידת וידאו עם הזקנים וחבר מועצה ביום שבו הוא גילה מה קרה. כשדמיאן דיווח שמצא את בת זוגו, הם התקשרו לאבא לשאול מה אני רוצה לעשות. אבא אמר להם להשאיר את זה כמו שזה - שהלהקה שלו תרגיש את ההשלכות יום אחד. מתוך הבנה שאני צריכה משהו להסיח את דעתי מדמיאן, אבא אמר לי שהוא פורש, וזה נתן לי מספיק כדי להעסיק אותי. אני מתאמנת על ידי אבא כבר שנים, וידעתי שאני יכולה להתמודד עם התפקיד, אבל בכל זאת הייתי עצבנית. היום הוא היום שבו אני אשתלט על אבי, ושנינו יודעים שחלק מהאלפות הברית שלנו לא יסכימו איתו. הם עשויים לשבור את הברית שלהם איתנו, אבל האמת היא שלא אכפת לי, וגם לא לאבי. אלסטור היה על הירח, בלשון המעטה. אני לא מבינה למה, כי אני הופכת לאלפא ולא הוא. אלסטור אמר פעם לי ולאבא שהוא שמח שאבא לא האמין שרק זכר יכול לקחת את תפקיד האלפא. כששאלנו אותו למה, הוא חייך ואמר, "אין לי את הסבלנות להתמודד עם חרא." אבא ואני צחקנו את התחת שלנו כי זה נכון שלאלאסטור חסרה סבלנות בתחומים מסוימים. אלפא דרו והירח ג'ס הם הראשונים שמגיעים. אחרי מבט אחד בלבד בי, שניהם יודעים שאני אשתלט במקום אלסטור.