בוני החלה להתאגרף צללים בדיוק ובזרימה מעוררי השראה. היא סיימה בחבטה בענף עץ, והצליחה לשבור אותו בלי להפריע לעלים. כולם היו בהלם. לסקוט נפלה הלסת. הם הסתכלו על בוני כאילו ראו מפלצת. "הסתכלתם טוב?" בוני עצרה והסתכלה על אורסון. הזקן התרשם. "התנועות שלך היו מושלמות! את בטח מומחית בקיקבוקסינג." סקוט השתעל קלות וניגש אליה, כשהוא מסמיק. "גברת צעירה – אה, גברתי, אני מצטער אם פגעתי בך." בוני צחקקה. "אני לא מומחית. פשוט למדתי קיקבוקסינג כדי להישאר בריאה." "את יכולה ללמד אותי כמה מהתנועות שלך?" "גם אני רוצה ללמוד!" בוני הוקפה עד מהרה על ידי הזקנים, כולם להוטים ללמוד ממנה. באותו רגע, קול אמר, "היא סתם מתחזה." בוני הביטה לעבר המקור. אישה צעירה שנראתה בערך בת 18 או 19 ניגשה. היא הייתה בגובה ממוצע, ואיש גדל מימדים כמעט שני מטרים גובה הלך בעקבותיה. "שימי לב לנימוסים שלך, קיי!" אורסון נזף. "היא סתם רמאית, סבא. היא מנסה להרשים אתכם כדי שתוכל לרמות אתכם!" קיי עמדה בין בוני לאורסון ונעצה בה מבט זועם. "היא לא, בסדר? התנועות שלה היו מושלמות!" אמר אורסון בכנות. "אתה תמים מדי, סבא. היא בטח עשתה את זה פעמים רבות. אני בטוחה שהיא מכירה רק את התנועות האלה. "היא סתם מעמידה פנים שהיא מומחית כדי שתשלמו לה כדי ללמוד ממנה!" "את בטוחה?" אורסון קימט את מצחו. סקוט טפח על ירכו ואמר בכעס, "לקיי יש צדק! איך מישהי כל כך צעירה יכולה להיות כל כך טובה בקיקבוקסינג? היא חייבת להיות מתחזה!" האחרים לחשו בינם לבין עצמם תוך שהם מציצים בבוני. "תזדייני, או שאני אתקשר למשטרה!" קיי סטיל צעקה כשדחפה את בוני הצידה. בוני לא רצתה להתווכח איתם, אבל היא הייתה נסערת מכך שהם קראו לה מתחזה. וגם שהאישה הצעירה אמרה לה להזדיין. "יש לך הוכחה שאני רמאית? לקחתי להם כסף?" "ובכן, אם אני לא הייתי כאן, היית עושה את זה, לא היית?" בוני הרימה גבה. "אז אין לך הוכחה. את חושבת שהשוטרים יאמינו לך?" "אני—" קיי נתקעה. בוני המשיכה, "ואני יכולה לתבוע אותך על הוצאת דיבה, את יודעת." "לתבוע אותי?" קיי הייתה המומה. היא מעולם לא ראתה רמאית חסרת בושה כזו לפני כן! "אז את אומרת שאת לא מתחזה? מה דעתך להתאמן עם שומר הראש שלי? אני אאמין לך אם תוכלי לנצח אותו." "בטח, אבל אם הוא יפסיד, את צריכה להתנצל בפני." בוני לא הייתה אדם קטנוני, אבל היא לא אהבה שידחפו אותה. "בסדר, זה דיל! אבל אם את מפסידה, את צריכה להתנצל בפני, בפני סבא שלי ובפני החברים שלו. "את גם תצטרכי לעשות את זה בשידור חי באינטרנט, כדי שכולם ידעו שאת מתחזה ארורה!" קיי הייתה משוכנעת שבוני היא רמאית מרושעת שמכוונת לקשישים. אורסון התקרב. "פשוט תני לה ללכת, קיי." "אנחנו לא יכולים, סבא! היא אולי כיוונה אליך בגלל שאתה צייר מפורסם." צייר מפורסם? אורסון? בוני הבינה שהזקן הוא צייר ידוע. סבתא שלה חיבבה אותו מאוד, וסבא שלה היה מעריץ שרוף. "פשוט תעזבו אותה, בסדר?" אורסון לא רצה לעשות סצנה. "אבל סבא, היא—" "אני צריכה ללכת לבית ספר בקרוב. אנחנו עושים את זה או לא?" בוני קטעה אותם בחוסר סבלנות. קיי לא האמינה שבוני עדיין מנסה לשחק אותה קשוחה. "תתאמן איתה, מיילו. אל תרחם עליה, בסדר?" היא התכוונה להגיד לו להקל על בוני מכיוון שהיא ילדה, אבל לא עוד. 'ביקשת את זה!' קיי חשבה. "כן, גברתי." מיילו קרע את צווארו, אחר כך את פרקי ידיו, אחר כך את אצבעותיו. הוא היה ענק ואכזרי, ונראה כל כך מפחיד שכל אחד היה בורח מפחד. אבל בוני רק קימטה את מצחה ואמרה בחוסר סבלנות, "אני ממהרת, בסדר? פשוט תתקדם." "את לא רוצה להתחמם קודם?" מיילו שאל, והרים גבה. "לא אם אתה היריב שלי." היא פשוט ציינה עובדה. היא לא התכוונה לזה כעלבון. "איך את מעזה!" מיילו, נסער, השליך את אגרופו הענק על פניה של בוני—