בוני התחמקה בזריזות והיכתה באגרוף בחזהו. מילו מעד לאחור ובהה בה בתדהמה. הפארק היה שקט כל כך שאפשר היה לשמוע סיכה נופלת. "איזו אגרוף!" צעק אורסון בהתרגשות. סקוט פעור פה בהבל פה. גם שאר הקשישים היו המומים. הם התאמנו ביניהם בעבר, אבל בוני יישמה את הטכניקות שלה בקרב אמיתי! "זה בלתי אפשרי! היא בטח פגעה בו בטעות!" קיי לא האמינה שנערה צעירה כמו בוני יכולה לנצח את מילו. אחרי הכל, סבה בחר אותו במו ידיו מבין הלוחמים הטובים ביותר! "מילו, למה אתה מחכה? תתקוף!" "כן, גברתי!" מילו התעשת, עשה צעד מהיר ושלח אגרוף לעבר יריבתו. בוני חסמה אותו והנחיתה מכה על כלוב הצלעות שלו עם ברך שמאל שלה. מילו נאנק בקול רם מכאב. הזקנים השתאו. "המכת ברך הזאת בטח כאבה כמו גיהנום!" מילו נהם מבין שיניו הקפוצות והסתער על בוני. אבל לא משנה איך ניסה, הוא לא הצליח להנחית עליה אף מכה. בסופו של דבר, בוני בעטה סיבובית והפילה את מילו ארצה. כל שריר בגופו כאב, והוא לא הצליח לקום בחזרה. כולם היו המומים. אורסון ניגש לבוני. "אפשר לדעת את שמך?" "אני בוני שפרד." היא הוסיפה, "אני לא מומחית לקיקבוקסינג. אני פשוט עושה את זה בשביל הכיף." מה לעזאזל? אורסון ההמום התעשת והסתכל על קיי. "תתנצלי בפני גברת בוני." קיי שתקה. אורסון קימט את מצחו. הוא חשב שקיי עקשנית. לפתע, קיי ניגשה לבוני ופשטה אליה את ידיה בכנות. "בבקשה תלמדי אותי איך להילחם כמוך, גברתי!" אורסון הופתע. 'אה?' בוני הופתעה כשראתה את עיניה של קיי נוצצות בהערצה כלפיה. "אני רוצה להיות בדיוק כמוך!" היא הייתה עכשיו המעריצה מספר אחת של בוני. היא אהבה לצפות בסרטי גיבורי על וייחלה להיות כמו וונדר וומן או האלמנה השחורה. אז היא הייתה נפעמת כשראתה את בוני מנצחת את מילו כאילו זה היה כלום. בוני בדקה את השעה וראתה שכבר 8:00 בבוקר. היא איחרה לבית הספר. "אם את מעוניינת ללמוד קיקבוקסינג, את יכולה לבקש ממישהו ללמד אותך. אני צריכה ללכת עכשיו." היא הסתובבה והלכה. קיי בהתה אחריה ואמרה למילו, "תשיג מישהו שיבדוק עליה, אבל אל תגרום לה לגלות על זה או לגרום לה צרות. ואתה צריך להתייחס אליה בכבוד בפעם הבאה שתראה אותה, בסדר?" *** בוני לא הבינה שקיי תתחיל לחקור אותה. כשהיא הגיעה לבית הספר, כבר הייתה השעה 8:15 בבוקר. מר ריוס, מורה המתמטיקה, היה זועם. הוא נבח בבוני כשהיא עמדה בפתח הדלת. "את מאחרת שוב לשיעור שלי! השיעור שלי לא מספיק טוב בשבילך?" תלמידה הרימה את ידה. "אני לא חושבת שהיא עשתה את זה כדי להרגיז אותך, מר ריוס. היא תמיד מאחרת גם לשיעורים אחרים. לפעמים, היא אפילו לא מופיעה במשך ימים!" אבל המידע הזה לא גרם לו להרגיש טוב יותר. "את מספיק מבוגרת כדי לדעת שאת צריכה לקחת את בית הספר ברצינות, בוני. "איך תסיימי את התיכון אם תמשיכי להתנהג ככה? אם הייתי אבא שלך—" "אפשר להיכנס עכשיו, מר ריוס? אני עומדת כאן כבר שתי דקות." בוני הציצה לעבר מקומה. מר ריוס רתח, אבל הוא לא יכול היה לנקוט ענישה גופנית. אז הוא ניסה שיטה אחרת. "אל תשבי עדיין, בוני. תפתרי את השאלה על הלוח." מערכת המשוואות עם שני משתנים לא הייתה קשה מדי, אבל היא גם לא הייתה קלה. הוא חשב שתלמידה גרועה כמו בוני לעולם לא תוכל לפתור אותה. "בסדר." בוני הרימה את הגיר וכתבה את התשובה בלי היסוס. "סיימתי." עיניו של מר ריוס התרחבו. התשובה הייתה נכונה. היא בטח צדקה במקרה! "תפתרי את כל השאלות האחרות." הוא היה משוכנע שבוני לא תוכל לפתור את שאלות המתמטיקה האלה. בוני הציצה בהן וקימטה את מצחה. מר ריוס לעג. "מה קרה? את לא יכולה לפתור אותן, אה? בגלל זה את לא צריכה לאחר לבית הספר או להבריז משיעורים!" "זה לא זה." בוני הרימה שוב את הגיר ופתרה את המשוואות בלי לחשוב. היא ענתה על חמש שאלות נכון. מר ריוס היה מתוסכל. "אם ידעת איך לעשות את זה, למה היססת?" "כי הן קלות מדי. לענות עליהן יהיה פשוט בזבוז זמן," ענתה בוני בכנות. מר ריוס הרגיש שלחץ הדם שלו עולה. "בסדר, מכיוון שאת חושבת שהשאלות שלי קלות מדי, למה שלא תנסי לפתור את זאת? אם את לא יכולה, אני שולח אותך למעצר!" אז הוא כתב שאלה קשה על הלוח. חלק מהתלמידים זיהו אותה. "זה נראה כמו שאלה במתמטיקה של האולימפיאדה. למדנו את זה בחוג למתמטיקה, אבל אף אחד לא הצליח לפתור את זה." "איך בוני אמורה לפתור את זה?" "לא שמעת מה היא אמרה? אם הייתי מר ריוס, גם אני הייתי נסער." "בוני הרוויחה את זה ביושר!" בזמן שהתלמידים מלמלו בינם לבין עצמם, מר רוס לפתע פעור פה אל הלוח בחוסר אמון.