בוני כתבה את התשובה על הלוח בזמן שהם דיברו. התלמידים היו המומים. "זה מדהים! איך חסרת הישגים כמו בוני יודעת לענות על זה?" "אני בכלל לא מבין את השאלה, אבל היא עשתה את זה בלי לחשוב בכלל!" "האם בוני יכולה להיות איזה גאון?" מר ריוס הסמיק במבוכה כששמע את התלמידים מדברים. הוא ניסה לגרום לבוני לענות על השאלות האלה כדי להזהיר אותה מפני בריחה משיעורים. אם הוא לא יוכל להכשיל את בוני היום, הוא יאבד את הכבוד של התלמידים. פתאום, הוא חשב על אחת משבע הבעיות המתמטיות המפורסמות שלא נפתרו. בעיית P לעומת NP הדהימה אינספור מתמטיקאים. היא נפתרה רק לפני חודש על ידי גאון מתמטיקה מסתורי, לתדהמת העולם. 'אין סיכוי שהיא תוכל לפתור את זה!' הוא חשב. "השאלות האלה היו קלות. תנסי את זה במקום." מר ריוס נראה מרוצה מעצמו לאחר שכתב את השאלה על הלוח. בוני הציצה בה, ואז השליכה לו מבט מוזר. "למה אתה מסתכל עלי? יש לי את התשובה על הפנים?" מר ריוס שמח שהוא סוף סוף הכשיל אותה. התלמידים בהו בשאלה, מבולבלים לחלוטין. "מה לעזאזל זה?" "האם זו שאלה במתמטיקה? האם מר ריוס העלה את זה רק כדי לאתגר את בוני?" מר ריוס לעג כשראה את בוני סתם עומדת שם. "אם את לא יודעת איך לעשות את זה, את צריכה לבוא לשיעור שלי בזמן ולשלם—" לפני שהוא הספיק לסיים, בוני החלה לכתוב את הפתרון. כשמילאה את כל הלוח, לסתו של מר ריוס נפלה. נגמר לה המקום, אז היא הלכה ללוח מאחור והמשיכה לכתוב. ככל שעבר הזמן, הכיתה הלכה והשקט. כשצלצל בית הספר, בוני אמרה, "סיימתי." היא הניחה את הגיר ויצאה מהכיתה. מר ריוס ותלמידים אחרים נותרו המומים. המורה, במיוחד, לא הצליח להאמין למה שהוא ראה זה עתה. *** כאשר הסתיים הלימודים אחר הצהריים, פרצה סופת רעמים. אף אחד לא ציפה לזה מכיוון שתחזית מזג האוויר לא הזכירה גשם. כשהגשם התחזק, בוני חיכתה בכניסה לבית הספר עם רוב התלמידים. כמה בנות ניהלו שיחה ערה. "החבר שלך בא לאסוף אותך, סשה?" "הוא אומר שהוא בדרך," אמרה סשה האצ'ינסון, ויורה בבוני מבט מלגלג. היא שנאה את בוני כי היא הייתה יפה יותר ממנה. "אני כל כך מקנאה בך, סשה. שמעתי שאבא של החבר שלך הוא הבעלים של מלון קיסר!" "אוי אלוהים, מלון קיסר הוא מלון ארבעה כוכבים בפיראליס, לא?" סשה חייכה. "ובכן, שמעתי מדוויין שאבא שלו בדיוק הגיש בקשה לדירוג של חמישה כוכבים. האישור אמור לעבור בקרוב." "וואו, סשה, החבר שלך הוא ממש משהו!" סשה הסתכלה על בוני שוב. "ובכן, המשפחה של הארוס של בוני היא הבעלים של Sunrise Properties. אני לא חושבת שדוויין יכול להחזיק נר לידו." כולם הסתכלו על בוני. "סשה, לא שמעת? החתונה של בוני בוטלה." "אוי אלוהים, באמת?" סשה התנהגה כאילו שמעה על זה זה עתה וכיסתה את פיה בידה. היא הסתכלה על בוני בהתנצלות. "סליחה, בוני, לא ידעתי שהוא זרק אותך. לא הייתי מעלה את זה אם הייתי יודעת." בוני בחנה אותה. "את בדיוק כמו אחותי, את יודעת. היא כלבה אמיתית." סשה התקשחה. התלמידים האחרים התחילו להתרגז. "היי, היא התנצלה, לא?" "כן, לא היית צריכה להגיד את זה!" "תגידי לה סליחה!" בוני צחקה. "מה את צוחקת? זה מצחיק שאנחנו מבקשים ממך להגיד סליחה?" "אני צוחקת על ה-IQ הנמוך שלך," אמרה בוני בכנות. הבנות האלה נראו ממש טיפשות למישהו עם IQ של 300. "היי, את קוראת לנו טיפשות?" בוני הרימה גבה. "ובכן, היא מתנהגת כמו כלבה, אבל אתן לוקחות את הצד שלה. אתן לא טיפשות?" "אז מה אם פתרת את השאלות האלה במתמטיקה? בטח רק שיננת את התשובות!" "טילדה צודקת! מי לעזאזל את חושבת שאת כדי לקרוא לנו טיפשות?" הטלפון של בוני צלצל. היא לא טרחה להתווכח איתן ובדקה את הטלפון שלה. הודעה מאיוור נכתבה, "סבא ביקש ממני לאסוף אותך. מגיע בקרוב." אחרי שהיא ענתה להודעה, מכונית ספורט אדומה בוהקת עצרה בכניסה ומשכה את תשומת הלב של כולם. גבר בחליפה מפוספסת יצא מהמכונית ופנה לכיוון. "זה דוויין מוס! הוא כל כך חתיך, בדיוק כמו המכונית שלו. הלוואי שהוא היה החבר שלי." "את יכולה לשכוח מזה. הוא החבר של סשה." "זה החבר שלה? המכונית שלו בטח ממש יקרה!" סשה הרימה את סנטרה בגאווה. היא ניגשה לבוני ושמה על פניה פרצוף עצוב. "לא התכוונתי למה שאמרתי, אוקיי, בוני? "יורד גשם עכשיו. למה שדוויין ואני לא ניתן לך טרמפ הביתה? אנחנו יכולות לקרוא לזה סוף." בוני הציצה בה ולא ענתה. העיניים של סשה התחילו להתמלא בדמעות. "נו באמת, בוני, לא עשיתי את זה בכוונה. “אנחנו חברות לכיתה. למה שאני ארצה לבייש אותך? “בכל מקרה, אני עורכת מסיבת יום הולדת בסוף השבוע ב-Regal Karaoke. את צריכה לבוא, אוקיי?" כשדיברה, סשה ניסתה להחזיק את ידה של בוני. בוני עשתה צעד אחורה בתיעוב. "את באמת שונאת אותי כל כך, בוני?" הבכי של סשה זכה לאהדתם של תלמידים אחרים, שהחלו לבקר את בוני שוב. "היא יותר מדי!" "בוני כל כך כלבה!" "היא בטח!" דוויין ניגש ומשך את סשה לזרועותיו. "אל תבכי, סשה. אני מגבה אותך." דוויין פנה בכעס לבוני. הוא רצה לצעוק עליה, אבל הוא הופתע מיופיה. היא הייתה הרבה יותר יפה מהחברה שלו! סשה חשה שמשהו לא בסדר. היא הביטה למעלה והחלה להרגיש חרדה כשראתה את המבט המהופנט של דוויין. "היא חברה לכיתה שלי, דוויין. פשוט תעזוב אותה לבד. “אני מרחמת עליה, את יודעת? היא בורחת מבית הספר הרבה ונאלצה לחזור על כיתה במשך שנתיים. “אני חושבת שהיא תיכשל במבחן הכניסה לקולג', והמשפחה שלה לא אוהבת אותה. “אחותה אפילו גנבה לה את הארוס. אה, את מכירה אותו. זה האדווין רודס." סשה אמרה את כל זה כדי שדוויין יידע שבוני לא הייתה ילדה פופולרית למרות יופיה. "אז את הילדה שהאדווין זרק." זה היה בדיוק כפי שסשה ציפתה. לדוויין היה עכשיו רק בוז כלפי בוני. סשה הוקלה בסתר כששמעה את זה. בוני לא שמה לב לדוויין. "היי, אני מדבר אלייך! את חירשת?" צעק דוויין בחוסר סבלנות. בוני הציצה בו. "אני לא מדברת עם אידיוטים." "את קוראת לי אידיוט? אני מאתגר אותך להגיד את זה שוב!" בוני הסיטה את מבטה, כיווצה את שפתיה והפסיקה לדבר. כפי שאמרה, היא לא רצתה לדבר עם אידיוטים. דוויין התרגז. "איך את מעזה, כלבה? אני הולך ל—" לפני שהוא הספיק לסיים, קול עמוק וקר הגיע מאחוריו. "תזוז. אתה מפריע לי." מה לעזאזל? דוויין הסתובב בכעס ומיד הרגיש קטן כשראה מי עמד מאחוריו. זה היה גבר נאה במיוחד שהייתה לו נוכחות מלכותית מרשימה. סשה והבנות האחרות בהו בגבר מחזיק המטרייה בכיסופים. אף אחד לא יכול היה להאשים אותם כי הוא היה מגניב בצורה מגוחכת. "אוי אלוהים! הוא כל כך חתיך. מי הוא? כוכב קולנוע?" "אני בספק. עם פנים כאלה, הוא צריך להיות כל כך מפורסם שהיינו יודעים מי הוא מיד." "את חושבת שהוא כאן כדי לאסוף מישהו?" "מי הילדה המאושרת?" התלמידים הסתכלו ביניהם. דוויין בחן את איוור. הוא יכול היה להגיד שאיוור לא היה גבר רגיל. אבל הוא מעולם לא פגש אותו במעגלים האליטיסטיים לפני כן. "אל תגרום לי לחזור על עצמי," איוור צמצם את עיניו כשדיבר בקור. דוויין נרתע וסטה הצידה באופן אינסטינקטיבי. הוא גם היה סקרן לגבי מי איוור הולך לאסוף. למרבה הפליאה של כולם, איוור הלך לכיוון בוני!