*לפני 15 שנים* "אבא!" ילדה קטנה צרחה כשקפצה ממחבואה מתחת למיטה. היא צפתה בגבר העצום והחסון נועץ סכין חד למראה בבטנו של אביה, וגורם לו לירוק דם. אימה מילאה את גופה הקטן כשאביה, שהיה פעם שמח ותוסס, הביט בה בחזרה ברגש של ייאוש. ברכיו כשלו והוא נפל על רצפת העץ בחבטה חזקה, וגרם לאיש האחראי לפלוט צחוק פרוע. בלי לחשוב על ההשלכות, היא זינקה לעבר אביה. שני גברים שריריים ומפחידים עצרו אותה כשצפתה באביה מדמם למוות ליד אמה. דם כתם את שיערה הבלונדיני של אמה ואת כתונת הלילה שלבשה, שנקרעה לגזרים. האופן שבו הגברים האלה טיפלו באמה היה חסר רחמים. הם אנסו אותה באכזריות לפני שאביה הגיע, רק כדי להרוג אותה מולו. הילדה הקטנה זכרה את זעקות הכאב של אמה כשהגברים דחפו אותה בכוח. אמה פנתה אליה והפחד בעיניים האלה, שהיה זהה לשלה, גרם לגופה הקטן לרעוד מתחת למיטה הקטנה שבה הסתתרה. אחרי שהצליחו לגרום לאמה להרגיש חסרת ערך וחלשה, הם ירו בה שלוש פעמים בחזה והרגו אותה במקום. הילדה הקטנה חנקה זעקה כשצפתה באמה האוהבת נושמת את נשימתה האחרונה והקשיבה לבכיו של אביה. אנחה קלה יצאה משפתיו של אביה והוציאה אותה ממחשבותיה הרודפות. היא צפתה בו מרים את ראשו כדי לבהות בה בחרטה. בטנה התהפכה באי נוחות כשצפתה בשפתיו הפתוחות ממלמלות "אני אוהב אותך". היא יכלה רק לפלוט יללה חזקה כשהאיש שדקר אותו שלף אקדח וכיוון לראשו. בחיוך מרושע אחד הוא לחץ על ההדק והצליח לרצוח את אביה. היא ניסתה לרוץ לצדו, אך שני הגברים עצרו אותה. "אבא!" היא יללה והתאמצה להשתחרר מהאחיזה החזקה שהגברים המפחידים החזיקו בה, אותם שני גברים שצפתה בהם אונסים את אמה. "תשתקי כבר כלבה!" האיש שהרג את אביה שאג. הוא פנה לעבר הילדה הקטנה, פניו בוערות משנאה כשחייך אליה בלעג. ליבה החסיר פעימה כשהוא התקרב כדי להתכופף לגובה שלה. היא חשה במשיכה האכזרית בצמותיה השחורות וינקה נשימה חדה כשפגיון הוצמד לצווארה. האיש שהחזיק בלהב היה אותו אחד שהרג את אביה. היא בהתה בו בשנאה והרימה את ראשה באומץ כדי לאתגר אותו. למרות שהייתה רק בת חמש, היא ידעה מה קורה, היא לא הייתה טיפשה. עיניה הדומות צרבו בעיניו של רוצח הוריה והיא רצתה שזה יספיק כדי להרוג אותו. "חצופה." האיש צחק והרחיק את הפגיון מהילדה המתריסה. הוא התבדר מאומץ ליבה, עבור ילדה קטנה שבקושי הגיעה לירכיו, היא באמת הייתה חסרת פחד לעמוד מול גבר בגודל שלו. "אבא." ילד מלמל ומשך את תשומת ליבו של האיש. אפילו בגיל עשר, הילד היה בגובה מרשים. הוא עמד דומם כשצפה בתנועות אביו, הוא פחד לחייה של הילדה הקטנה, הוא ידע שאביו חסר רחמים. "אבא בבקשה תעזוב את הילדה לנפשה." אייס הקטן לחש, הוא לא אהב לראות אנשים חפים מפשע מתים בידי אביו. אביו היה מביא אותו כדי שיוכל לצפות, זו הייתה דרכו להראות לבנו איך להיות חסר לב כדי שיום אחד יוכל להשתלט על המאפיה. הילד הצעיר נאלץ לסבול צפייה באנשים חפים מפשע שנשחטים. עיניה של הילדה הקטנה ננעצו לקולו של הילד. היא הופתעה לראות את נוכחותו, היא לא שמה לב אליה עד עכשיו. גופו הגבוה יצא מפינת החדר, שם נראה שהוא עומד כל הזמן. היא בחנה את פניו, הוא הזכיר מאוד את אביו, אלא שלאביו היה צלקת ארוכה על פניו והוא היה מחוספס יותר. הילד הצעיר הביט בה ברגשות אשם והסיט את מבטו כדי לבהות באביו הזועם. "אבא בבקשה היא חפה מפשע." הילד התחנן בניסיון לגרום לאביו לראות את ההיגיון. אביו קם לגובהו המלא וצעד לעבר בנו. הוא אחז בידו וגרר באכזריות את הילד לעמוד מול הילדה. "תראה בני, האם הכלבה הקטנה הזאת נראית לך חפה מפשע? היא הצאצאים של הממזרים שתמיד ניסו לכלוא אותנו מאחורי סורגים." האיש נהם ליד אוזנו של בנו וצבת את סנטרו כדי לאלץ אותו להסתכל על הילדה הצעירה. לפני שהילד הספיק לענות, נשמעו צלילי סירנות המשטרה מתקרבות. אחד השכנים בטח שמע את הצלילים שהם השמיעו. הוא שחרר את בנו והנהן לגברים שהחזיקו אותה בשבי. "עזבו את הכלבה." הוא נהם והסתובב. הגברים נחררו כשדחפו את הילדה הקטנה לרצפה והתרחקו. היא זחלה כדי להגיע להוריה המתים וניערה אותם בתקווה להעיר אותם. בכיותיה הקטנות נשמעו כשהילד הצעיר צפה בה בעיני נץ. הוא כעס שהוא לא יכול היה לעצור את אכזריותו של אביו ועכשיו הילדה הצעירה הזאת צריכה לגדול בלי הורים. באנחה עצובה הוא התרחק מהמקום ועקב אחר שני חברי הכנופיה של אביו. הילדה הקטנה הרימה את ראשה בדיוק בזמן כדי לראות את האיש מסתובב כדי להעניק לה חיוך לגלגני לפני שנעלם מהדלת שהם פרצו לתוכה. עיניו הכחולות-ירוקות נחקקו במוחה והיא לא תעצור בשום דבר כדי לגרום לו לשלם על מה שהוא עשה להוריה. היא לא תנוח עד שהוא יסבול תחת ידיה החשופות.