♧ נקודת מבט של ריין ♧ לפתע נדמה היה שקולות הירי פסקו. אייס ואני מביטים זה בזה בדריכות. הוא מניח את ידו על ההדק ובא לאט לאט לפניי בעמדת מגננה. בהיתי בגבו ופלטתי נחרה. "אני יכולה לדאוג לעצמי, אייס," לחשתי. הוא נוחר. "מה את הולכת לעשות עם רגל שבורה של כיסא?" אני לא טורחת לענות אלא זוחלת לחלק האחורי של הדלפק. "לאן את הולכת?" הוא לוחש כששם לב שאני הולכת מאחורי הדלפק. "אני זו שחושבת בצורה חכמה, הם לא יב