♧ נקודת מבט של ריין ♧ עברו בערך עשרים דקות של שתיקה מביכה, שרירים מתוחים וידיים לחות. כמעט צרחתי משמחה כשראיתי את הבית שלי באופק. ברגע שאייס חנה, לא לקח לי הרבה זמן וקפצתי החוצה. פתחתי את השערים כשאני מרגישה את הדמות המהורהרת שלו לא רחוק מאחור. הייתי צריכה להוריד את הבגדים המופקרים האלה ממני בהקדם האפשרי. "ריין!" מרלי צועקת ומבהילה אותי בתהליך. היא הייתה במרפסת יושבת על אחד הכיסאות שם. היה לה חיוך