♧ נקודת מבט של ריין ♧ בהינו זה בזו, אף אחד מאיתנו לא רצה לשבור את המבט האינטנסיבי. קול פיצוח בפינה הרחוקה גרם לראשי להסתובב לעברו בחדות, מנסה לזהות את האשם. רק כששמתי לב שאלה חברי הכנופיה שלו, הסבתי במהירות את תשומת ליבי בחזרה אל הבריון. אבל היה מאוחר מדי, התחושה הכוחנית של האקדח שלי נדחף מידי גרמה לי לנעול מבטים עם אייס. הוא נפל בצלצול שהפר את הדממה. אנחה רכה נמלטה משפתי הפתוחות כשהוא דחף אותי בחוזקה אל קיר הבטון. נשימתו הייתה כבדה כשלחץ ידיו החזיק אותי במקום. עיניי החומות-דבש הבהירות שלי נעלו את שלו וגרמו לנשימתי להיתקע. לא אהבתי את הקרבה שלו אלי, הקרבה שלו תמיד העניקה לי תחושה מטרידה שלא הצלחתי להצביע עליה. הריח הגברי שלו עטף אותי כששאפתי משב של הריח הנעים. ראשו החל לרדת לכיוון פני, האישונים שלו כבר היו מורחבים כשעיניו נעות בין שפתי לעיני. ניצלתי זאת כהזדמנות וטרקתי את ראשי על אפו. קול פיצוח מבחיל נשמע כשהוא שחרר את אחיזתו בי מספיק כדי שאוכל לתקוע את ברכי בבטנו. הוא נסוג לאחור בנהמה תוך שהוא משחרר ממני את אחיזתו לחלוטין. צעדי רגליהם של שאר הגברים גרמו לי להרים במהירות את האקדח שלי כדי לכוון אל מנהיגם. גם הם הוציאו את שלהם כדי לכוון אלי. הייתי מוקפת ונראה שהייתי בנחיתות מספרית. היו שם חמישה מהם כולל אייס, שאיתו לא כדאי להתעסק. היה לי מזל שאפילו הצלחתי להכות בו בגלל שהוא היה עסוק במחשבותיו. גופי התכווץ כשהוא פלט צחוק משועשע. "לעזאזל יקירתי, את מכה כמו גבר!" הוא צחק ושיפשף את בטנו במקום בו פגעתי. ידו החופשית האחרת צבטה את אפו בניסיון לעצור את זרימת הדם שפרצה החוצה. כנראה שהוא נשבר. הוא התכווץ כשצבת על גשר אפו. "תתרחק לעזאזל יא חתיכת חרא!" נהמתי ונתתי לעיניי לסרוק את שאר הגברים שנכחו. הם נראו נועזים מספיק כדי לירות בי אם אפגע במנהיג היקר שלהם. מוחי קפא כשחשבתי על דרך החוצה. "את זו שנמצאת בנחיתות מספרית כאן יקירתי, אז למה שלא תורידי את האקדח." קולו המחוספס של אייס דיבר. הוא הרחיק את ידו מאפו רק כדי שעוד דם יטפטף לשפתו. הוא שלף אקדח מכיסו האחורי ודרך אותו לעברי. זיעה קרה הציפה את גופי ובטני התכווצה כשהנחתי את האקדח שלי בעדינות על הקרקע. הרמתי את ידי באי רצון בכניעה ונעצתי מבט באייס המחוייך. "עכשיו ווטרס, הייתי רוצה שתחזרי מאיפה שבאת ואני אמשיך בדרכי." הוא גיחך. "אתה משחרר אותי?" שאלתי בחוסר אמון. חיפשתי על פניו כל סימן לרמייה, אבל פניו היו חסרות הבעה. הוא נאנח כאילו השיחה תשה אותו והחזיר את האקדח לכיסו האחורי. "כל כך קשה להאמין שאני לא רוצה להרוג אישה יפה כל כך?" הוא חייך חיוך זדוני וצחק כשראה את פני הופכות לבוז. "אגב, הייתי מאוד רוצה לעשות את זה שוב, לא רוצה להרוג את האדם היחיד שמבדר אותי, נכון?" הוא המשיך לסרוק את גופי בעיניו הלוהטות. וכך בדיוק השלווה שלי נשברה. הוא הקניט אותי, ידעתי לפי האופן שבו עיניו נצצו בשמחה ושובבות. שנאתי להיות מוקנטת, במיוחד על ידי חתיכת חרא יהיר ושחצן. "אתה תתחרט על זה שלא הרגת אותי ריד, אני אזיין אותך ואת אבא שלך מאחורי סורגים בקרוב מאוד. אם כבר מדברים על אבא, מתי אבא שלך יפסיק לשלוח אותך לעשות את העבודות המלוכלכות שלו ולהראות את פניו?" נהמתי. לא באמת היה לי אכפת שאני עדיין תחת כוונת אקדח. קיבלתי את הסיפוק מלראות את פניו משתנות לכעס. "אני לא עושה את העבודות המלוכלכות של אבא שלי יא כלבה!" הוא שאג. אגרופו נקמץ ונפתח כשנשם עמוק. נראה שהכיתי בנקודה רגישה אם לשפוט לפי תגובתו למילותיי ומעולם לא הייתי נרגשת יותר מהגילוי הזה. "עכשיו זה אייס שאני מכירה." חייכתי ביהירות. "אתה הבובה על חוט בזמן שאבא יקר מחזיק בחוטים ומכופף אותך לרצונו." צחקתי בחוסר רגש. דרכתי על קרח דק אבל ברגע זה לא היה לי אכפת. פניו התמלאו זעם כשהוא פסע לעברי. עשיתי צעד אחורה כשהוא התנשא מעל מצבי הקפוא. לא הייתי נמוכה אבל הבריון עדיין היה גבוה יותר מה שלא הסתדר איתי. שפתיו האדומות והמלאות היו מכווצות לנחירה כשהוא הסיג אותי אל קיר הבטון. לא ידעתי מה לעזאזל השתלט עלי כדי לעורר אותו כל כך. הבחור כבר שחרר אותי ופשוט הייתי צריכה ללחוץ על הכפתורים שלו. זרועו השרירית נחה ליד ראשי כשפניו נטו לעברי עד שהיה רק נשימה ממני. אפו עדיין דימם אבל זה עדיין לא גזל כמה שהוא נראה שטן נאה. הוא היה ההפך המוחלט מהבחורים שיצאתי איתם אבל עדיין לא יכולתי להכחיש כמה הוא היה מושך. "עכשיו תקשיבי טוב ווטרס, יש לך מזל שאני משחרר אותך ולא פושט לך את העור מעליך עכשיו. אף אחד לא יוכל לזהות אותך אחרי שאסיים איתך." המבטא שלו התגלגל על לשונו בצורה חלקה. עיניי הפכו לחריצים אבל לא הגבתי בחזרה. היה לו חיוך קטן כשהוא הושיט יד וסובב את קווצות השיער הארוכות שלי בין אצבעותיו. משהו שובב התגלה בגלגלי העיניים שלו לפני שהסתיר אותו במהירות. "כמה זמן עבר מאז שזינו אותך? זה באמת חבל שאת עדיין מחזיקה בטינה הזו כלפי, יכולנו להזדיין לפני זמן רב, אולי אז לא היית כל כך נוקשה." הוא לחש, בוהה בי. הלסת שלי נקמצה כשנמנעתי מלנחץ את פניו היפות. "ריד, שמעת פעם על מרחב אישי? אני מציעה לך להתרחק ולהפסיק עם ההערות הגסות שלך. לא הייתי מזדיינת איתך גם אם היית הגבר האחרון על פני כדור הארץ אז תפסיק להיות חתיכת חרמן קטן!" נזפתי בסבלנותי שאוזלת, במיוחד כשהוא המשיך לבהות בחזה שלי ולעזאזל זה השפיע עלי.