♧ נקודת מבט של ריין ♧ אזרחים כבר הסתובבו בזירת הפשע כשהגענו לשם. הסרתי את חגורת הבטיחות ושמתי את חגורת התפקיד שלי. הנחתי את כלי הנשק, הסכין ואקדח הטייזר בצורה מאובטחת בחגורה ופתחתי את הדלת כדי לצאת. נייט ואני לא היינו השוטרים היחידים שהיו נוכחים ותהיתי מדוע הם לא נקטו אמצעי זהירות עם האנשים המשוטטים, הם עלולים לסכן את התיק. נייט היה לידי כשסגרתי את צמות השיער הארוכות והלחים שלי והבאתי אותם לכסות את החזה שלי. "את באמת חושבת שהשיער הזה יכול לחסום את המלונים שלך מעיניים חטטניות?" נייט צחק ברכות וגרם לי לבהות בו הצידה. זה היה נכון, הייתי מצוידת היטב באזור הזה וזה יהיה בולט בקלות אם הם יסתכלו. לא טרחתי לענות כשהגענו לשני השוטרים שהשתרעו מעל שתי הגופות ברחוב. הסתכלתי על הגברים המנוחים ושמתי לב שהם כנראה היו בשנות השלושים המאוחרות לחייהם. "שוטר דיוויס, מידע בבקשה." דיברתי וגרמתי לו להרים את ראשו מהגופה ולהסתכל עלי. עיניו התרחבו מעט לפני שהתעשת. "אין לנו עדים ואף אחד לא יודע איך הגופות האלה הגיעו לכאן. יש שני פצעי ירי בחזה על הגופות שלהם. אבל לא חקרנו עוד." הוא טען והסיט את עיניו בחזרה אל הגופה. ידיו הכפפות של השותף שלו הפכו את הגופות וגרמו לקלף אס עלים להיות גלוי. נייט הסתובב להסתכל עלי וידע כבר מה אני חושבת. הלסת שלי נקמצה כשזה סוף סוף נקלט. זו הייתה העבודה של הרידס, הם נקראו הדרקונים והיו המאפיה המפחידה ביותר בעולם. שני הגברים המתים האלה בטח היו מכנופיה אחרת אם לשפוט לפי קעקועי הנחש על צווארם. זו הייתה בוודאות העבודה של אייס, המניאק המזדיין הזה תמיד השאיר את הקלפים האלה כשהוא ביצע את הפשע. הוא השאיר אותם שם כדרך ליידע אותי שזה הוא וללעוג לי. "האם הגופות קרות, שוטר?" שאלתי. הוא הרים מבט מבולבל לפני שבדק את טמפרטורת הגופות. הוא הנהן "כן." זה אומר שהגברים האלה מתו לפני זמן רב וזה גם אומר שכנראה לא הרגו אותם כאן אלא במקום אחר. נאנחתי לפני שהסתכלתי מסביב. אייס באמת ידע איך לטשטש את עקבותיו. תנועה קלה מחנות קטנה לפני גרמה לתשומת ליבי להיות מופנית אליה. הסתכלתי דרך דלתות הזכוכית וראיתי איש שמנמן מסתכל על הזירה. עיניו סטו במהירות כשהבין שאני צופה בו. נייט ראה את קו הראייה שלי והרים אלי גבות. הנהנתי לחנות ושנינו המשכנו אל האיש שנראה מפוחד. כשנכנסנו שמתי לב כיצד גופו של האיש המבוגר יותר התכווץ עם הגעתנו. הוא היה מאחורי הדלפק ונראה די נבוך בצורה לא נוחה. החולצה בצבע אפרסק בהיר שהוא לבש הייתה עכשיו ספוגה בזיעה כשהוא העביר את ידו על מצחו כדי לנגב את הלחות. "איך אני יכול לעזור לכם שוטרים?" הוא גמגם לפני ששיעול גרונו. הסתכלתי מסביב לחנות המכולת הקטנה ושמתי לב כמה שהיא ריקה. נייט ניגש אליו והתחיל לשאול שאלות בעוד מבטי נראה תקוע על הדלת מימיני. לא נכשלתי להבחין כיצד האיש המשיך להעיף מבטים אליה בעצבנות. "לאן הדלת הזאת מובילה אדוני?" שאלתי. אם זה היה אפשרי, גופו המתוח כבר הפך לנוקשה יותר. "אה זה מוביל לסמטה האחורית." הוא גמגם. המהמתי כשהסתובבתי לעברה. "נייט תשאל אותו שאלות ותכתוב עליהן הערות!" קראתי כשפתחתי את הדלת. "חכה אתה לא רוצה גיבוי?" נייט מיהר החוצה. עיניו המשיכו לנוע מהאיש העצבני ואלי. נענעתי בראשי לא וחייכתי אליו בניסיון להקל על חרדתו. "אני רק הולכת להציץ, אני חמושה אם משהו ישתבש." טענתי והצבעתי על חגורת התפקיד שלי שהחזיקה את הציוד שלי. הוא הנהן בחוסר רצון לפני שהסתובבתי לצאת מהדלת. היא נטרקה כשנסגרה ויצרה צליל חזק שהרגיז אותי. האיש צדק, זה הוביל לסמטה שהייתה ריקה. הלכתי קדימה והערכתי את השטח. עיני סקרו מסביב אחר משהו חריג ולפני שהבנתי הייתי רחוקה מהחנות שממנה יצאתי. משהו לבן תפס את קו הראייה שלי ודרכתי לעברו כדי להסתכל טוב יותר. התכופפתי להרים עוד קלף אס עלים ולמעוך אותו בידי. המניאק הזה משחק איתי. (עכשיו זה לא נחמד במיוחד.) "Ora non è molto carino." קול מחוספס נחר מאחורי. קמתי במהירות והסתובבתי כדי להתמודד עם בעל הקול הזה. מבט זועף התיישב על פני כשניצב מולי אייס שנראה מאוד מאיים עם גבה מורמת. ידי באופן אינסטינקטיבי מושיטות יד לאקדח שלי בחגורה. הפעולה לא נעלמה מעיניו אבל נראה שהוא לא נבהל. "אה שוטרת ווטרס, נעים לפגוש אותך שוב." הוא חייך בזדוניות וחשף את שיניו הלבנות הישרות. זו לא הייתה הפעם הראשונה שהייתי איתו בקשר, זו כנראה הייתה הפעם השלושים או יותר מאז שניסיתי להפיל אותו ואת משפחתו. פני נעשו חמוצות כשרוח חזקה הטיסה את שערי לאחור. ניתן היה לזהות את הפטמות המוקשות שלי דרך החומר הדק של המדים. עיניו הכחולות ירקרקות התיישבו מיד על אזור החזה שלי לפני שהוא פלט חיוך שחצני. דחפתי את שערי לאחור כדי לכסות אותו ופלטתי קללה זועמת. "עיניים למעלה מניאק!" חרקתי כששלפתי את האקדח וכיוונתי אותו אליו. הייתה לו החוצפה לצחוק לפני שהרים את ידיו בכניעה מדומה. "אתה בא איתי." אמרתי. הוא נחר לפני שנענע בראשו. "כן אני לא חושב ככה יקירתי." הוא אמר ונתן למבטו לשוטט על גופי. עיניו התכהו כשהתיישבו על החזה שלי. הוא כבר לא היה אותו נער גבוה וצעיר וחסר גוף. מה שעמד לפני היה עכשיו גבר בוגר שבמבט ראשון היית חושב שהוא אל יווני במראה המקסים שלו. אבל מה שמסתתר מתחת לפניו הנאות הוא לא אחר מאשר רוצח קר לב.