"מה עזב אותה לבד? לא ראית מה היא עשתה לבקסטר?" ראיתי הכל ולא האמנתי. זה היה די מרשים. בקסטר התגלגל על הרצפה כמו אידיוט, מיילל ומתייפח. צבטתי את גשר האף שלי. הוא ביקש את זה. הוא היה לוחם נהדר, אבל היו לי ספקות לגבי היותו הבטא שלי. "ראיתי הכל, הולדן," אמרתי לבחור הגבוה עם השיער השחור כזפת, שגם הוא היה בתחרות להיות הבטא שלי. האומגה הקטנה עם השיער האדמוני בהתה בי כאילו הייתי המגדל הגבוה ביותר שהיא ראתה אי פעם. ואז עיניה הכחולות-ירוקות היפות שלה החלו לצנוח. "מה אתה?" היא אמרה, לפני שגופה נרפה ונאלצתי לתפוס אותה לפני שהיא פגעה בקרקע. "וואו," הולדן נסוג. היא כמעט לא שקלה כלום. הרמתי אותה בזרועותיי. היה לה ריח חזק של קוקוס וקרם. האם היא התעלפה בגללי? זה היה חדש. ואז שמתי לב לדם שכתם את החולצה שלי. "שיט, מי שרט אותה?" כולם שתקו. אפילו בקסטר נרגע. "מי לעזאזל שרט אותה?" נבחתי. "למי אכפת, פשוט תשליך אותה לנהר. הלהקה שלה ממילא לא תדאג, היא אומגה," אמר בקסטר. אידיוט. זה נכון, הלהקה שלה אולי לא תדאג. אבל לא התכוונתי להרוג אותה. ברור שזה מה שליאיה רצתה כששלחה אותה לכאן. גם סקרן אותי איך אומגה תתקוף בטא במקום לפתוח את רגליה כדי לרצות אותו. "אני אטפל בך אחר כך, בקסטר," אמרתי ופניתי. אם הסימן הזה לא יירפא בקרוב, היא תמות. לא הייתי צריך את זה. הייתה לי הבחירה לקחת אותה לאחות, אבל לקחתי אותה לחדר שלי במקום. הפצע היה עמוק והארס בו נע במהירות, זרועה הפכה לסגולה. ידעתי שאבזבז זמן אם אחזור לטירה. אז לקחתי אותה לטירת האלפא שהייתה במרחק של כמה דקות מגרדום הבטא. היא התייפחה וגנחה וגרמה לי להאיץ. כולם הביטו בי כשמיהרתי במעלה המדרגות עם ילדה מדממת בזרועותיי. גארת', אלפא והיריב המושבע שלי, נהם יחד עם הבטאות שלו. לא היה לי אכפת, הגעתי לחדר שלי והשלכתי אותה על המיטה שלי, היא לא השמיעה קול. "פאק." מי ידע שהציפורן של בקסטר תהיה כל כך קטלנית? חיטטתי במגירות שלי בשביל קרם או כל תרופה מסורתית שתירפא אותה. מצאתי שני בקבוקים של חרא שנראה כמו בוץ וירקות מעורבבים יחד. ידעתי שזה יעבוד למרות שמעולם לא השתמשתי בזה. כשהרמתי אותה היא רעדה. מרחתי במהירות את התרופה, בתקווה שזה יעבוד. פאק בקסטר. כמה שניות לאחר מכן גופה נרגע. ציפיתי שהיא תתעורר מיד, אבל היא הייתה ישנה עמוק. נזכרתי שצפיתי בה מנסה לנקות את הגרדום עם מטאטא שליאיה זרקה עליה. היא צעקה כשליאיה הלכה. הייתי גדול ממנה פי שלושה, ובכל זאת היא התמודדה עם מישהו גדול כמוני בלי פחד. הברשתי את שיערה בצבע תות שדה מהפנים שלה. היה שם הריח הארור הזה של קוקוס. שנאתי קוקוס. דלת חדר השינה שלי נפתחה בבת אחת. אלכס הסתער פנימה. מה לעזאזל? "תרחק ממנה?" הוא נבח, הזאב שלו זורח דרך. "סליחה?" התרחקתי מהמיטה. אלכס הופיע לצידה, מלטף את פניה ושיערה. עיניו נחתו על הפצע המתרפא והוא ירה בי חצים. אלכס, עוד אחד מהיריבים המושבעים שלי. אני לא יכול להגיד עם מי הייתי מעדיף ללכת בינו לבין גארת'. "מה לעזאזל לא בסדר איתך? היא לא עשתה שום דבר רע!" אלכס נבח. בחנתי אותו ואז את האומגה על המיטה שלי. לא ידעתי שהוא כל כך דואג לאומגות בלהקה שלו. "על מה אתה מדבר?" קיפלתי את זרועותיי על החזה שלי. ברור שהוא לא ידע מה באמת קרה. "למה היא נשלחה לגרדום הבטא שלך?" הוא דרש. "תשאל את החברה שלך." הוא פתח את פיו כדי לצעוק, אבל סגר אותו שוב. מסתבר שליאיה המציאה סיפור, אבל למה היא הייתה צריכה? "פאק." אלכס העביר יד בשיערו. "אתה צריך לדעת שהיא תקפה בטא." עיניו התרחבו בבהלה, "שיט גבריאלה!" גבריאלה. שמה חזר על עצמו שוב ושוב בראשי. "תראה, אנחנו יכולים להבין את זה אחר כך. היא לא הייתה אמורה להיענש מלכתחילה. לקחתי אותה לקפיטריה." זה ממש גרם לי לגרד בראש. אלכס, האלפא של להקת הנרי, מבדר אומגה? האם הוא שכח מי בת זוגו? ליאיה הייתה נקבת אלפא מהלהקה שלי. אחת מנקבות האלפא הבודדות ואחת הטובות ביותר מדי פעם פסיכופטית לגמרי. "שכח מזה. אני לא מעניש אותה." אלכס החליק את זרועותיו מתחת לכתפיה וברכיה. הוא הביא אותה לחזהו והיא השמיעה קול קל. לפחות היא לא מתה. "טוב. אני לא חושב שהייתי מרשה לך בכל מקרה." "חכה, האם חסר לי משהו כאן? היא אומגה, נכון?" הוא נתן לי זעף עמוק. "לא משנה מה היא. היא לא עשתה שום דבר רע. תתרחק ממנה קייד, אותו דבר לגבי הגורים שלך." הוא הוציא את הילדה מחדרי, והשאיר אותי עם ראש מלא שאלות. ללהקה שלי הייתה סלידה חמורה מאומגות. להקת סנדרס הייתה אובססיבית לגבי כוח ואומגות סימלו את כל מה שעמד בדרכו של הכוח. חולשה. אבותיי אף אסרו להזדווג עם אומגות ואסרו על אומגות להתרבות. זה לא ככה יותר, אבל עדיין מזעיפים פנים על אומגות. מעולם לא חשבתי עליהן הרבה, הן נשארו מחוץ לטווח הראייה, הן היו כמו צללים בלהקה שלי. החתלתולה הקטנה הזאת נראתה הכל חוץ מחלשה. למרות שהיא נכנעה לשריטה די מהר. שנאתי להגיד שסקרן אותי. *** מתישהו בערב עשיתי את דרכי לטרקלין שבו הסתובבו כל האלפות. הייתה קבוצה קטנה מאיתנו אז כולנו הסתובבנו יחד. לא הייתי קורא לגארת' ואלכס החברים שלי, אבל הסתובבנו באותם מעגלים. כמה מהאלפות האחרות היו מגניבות. לכל להקה היה יורש אלפא אחד ואז היו הבטאות חזקות מספיק כדי להתמודד מולו על התואר אלפא. הבטאות האלה זוהו רק בשנה האחרונה של האקדמיה במהלך ירח הקרב. הייתי מכיר את היריבים שלי בקרוב, לא שאני מודאג. "אתה הולך לשתף אותנו בקייד האחרון?" שאלה אווה, בת זוגו של גארת'. קצת יותר מדי להוטה לטעמי. "למה שלא תשאל את ליאיה?" נהמתי. אווה נשענה על קצה מושבה. "אני רוצה לדעת מה קרה כשלקחת אותה לחדר שלך." היא קרצה. עצמתי את עיניי. הנה זה בא. "הוא עשה, נכון?" נזפה הארלו. הארלו הייתה בת זוגי. בחורה שהכרתי רוב חיי, מלהקה אחרת. היא הייתה נקבת אלפא אמיצה. בחרתי בחוכמה כשבחרתי בה להיות השותפה שלי לחיים. היא גם הייתה חברה קרובה של ליאיה. היא גם הייתה רכושנית ופראית. זה היה נהדר כשהיא רכבה עליי כל הלילה, אבל היו פעמים שזה נמאס. "לא התכוונתי לתת לה למות." טחנתי. "אני לא מאמין שהדבר הקטן הזה תקף בטא," אמרה אווה. גארת' צחקק, אבל הזאב הבלונדיני לא אמר דבר. "היא מוכיחה את עצמה כהרבה יותר צרות ממה שקיוויתי," לעגה ליאיה. אלכס לא היה בין הקבוצה. לא שאכפת לי. "תצטרך למצוא דרך אחרת להיפטר ממנה," אמרה הארלו, והעבירה פצירה על ציפורניה. ליאיה נאנחה, "אני לא יכולה. כנראה שהאומגה הקטנה היא החברה הכי טובה של אלכס. הוא עלול להיות עצבני אם אני אפטר ממנה." החברה הכי טובה? לאלכס הייתה חברה הכי טובה אומגה? זה הסביר כמה דברים. "אה, זה מסביר למה היא עדיין בחדר שלו," פלטה אווה. עצמתי את עיניי ונאנחתי, בידיעה שליאיה עומדת להתפוצץ. "היא איפה?!" היא זינקה מהספה. "הנה אנחנו באים," מלמלתי. "אני הולכת להרוג את הכוסית הקטנה הזאת!" היא הסתערה משם. "זה צריך להיות מעניין." החברה הלבנה שלי חייכה אליי לפני שעקבה אחרי חברתה. נשארתי במקום. זה לא היה ענייני. זה היה הבלגן של אלכס. הדרך היחידה שבה החתלתולה תצא מזה היא אם היא תישבר ותקבל את מי שמנהל את העניינים כאן. חלק ממני לא חשב שהיא תיסדק כל כך בקלות."