"מה חשבת לעצמך? היית צריכה לזוז?" אבא בעט את הזאב חסר החיים מעליי וקייד עזר לי לקום. "לא חשבתי נכון, קייד." הוא עטף אותי בזרועותיו למרות המדים המגואלים בדם שלי. "זה בסדר, זה נגמר," הוא אמר ברכות. "קייד... זה הזאב שלי. הוא מת." "מה? איך זה אפשרי?" הוא דרש. בהיתי באבא. הוא תלש את הלהב מבטנו של החיה ומשך בכתפיו. "ניתקתי אותו." קייד ליטף את השיער שלי והוביל אותי מהמקום. "זה לא נגמר," הרהרה הארלו. "כל