אינגריד התיישבה על ספת עור אפֵּאנית. ממולה ניצב שולחן רוזווד שנפרש על פני מספר מטרים. ברוס נשען לאחור בכיסא המשרדי שלו. מאחוריו הייתה כוננית ספרים מזכוכית שהשתרעה על כל הקיר. "וואו, איזה משרד מפואר!" אינגריד לא יכלה שלא להעיף מבט סביבה. כשחייכה, לחייה התנפחו על פניה, שהיו מלאות בחומצה היאלורונית. שפתיה המלאות היו אדומות כדם. ברוס הביט באי נוחות באינגריד. הוא היה נבוך. הוא כמעט רצה להקיא מהריח החרי