אריאנה מספרת~ הרשו לי לתת לכם פרטים קלים על איך הרגיש החודש האחרון בחיי, עזרתי לתכנן את החתונה של מתאו, אם תדמיינו לעצמכם, ובמשך כל הזמן הזה הוא אפילו לא הסתכל עליי, הרגשתי מנוצלת, כמו טיפשה, ציפיתי להתנצלות על כך שהוא לקח אותי בכוחניות כזו, אבל בדיוק כמו קיארה, האמנתי שיש בו איזושהי אמפתיה. אבל הוא היה נבלה שנואה, למזלי פיאונה חזרה, היא השיגה דירה בעיר, למרבה המזל בטווח ביקור. החתונה של מתאו קיבלה תפנית עצובה מאוד, ארוסתו בקי שאם החורגת שלי אימנה בדרך של 'אני שונאת את אריאנה' נפלה לפתע בחתונה שלה, אבי אומר שזו איזושהי מחלה אוטואימונית שמתגנבת אליך ועכשיו היא במצב צמח. אבא אמר שזה שבר אותו, הוא התחיל להתנהג כמו מלך העולם, שכב עם כל מי שרצה, הרג כל מי שרצה וקנה כל מה שרצה. אחרי הטראומה של לראות אישה שגרונה משוסף מולי, זה השאיר אותי ערה, אל תבינו אותי לא נכון, ראיתי גרונות משוספים, אבא שלי הוא אדם מאוד לא סלחן, זו הייתה הדרך שלו או של אף אחד אחר. אבל מה שמשאיר אותי ערה בלילות, הן העיניים המרושעות שלו, אותו זכוכית изумруд של מידות רעות, ואיך הן חיפשו את נשמתי בזמן שהסכין שלו עברה דרך הגרון שלה, הדרך השטנית שבה הוא בהה בי, הוא מטורף, אובססיבי לדרך החיים הדוחה הזו, חסר רגשות. ועכשיו הממזר הזה לקח את בתוליי, שיועדו לבעלי לעתיד, במקרה הזה סילביו. סילביו מצד שני התקשר לוילה, הוא אומר שהוא רוצה לעשות את זה בדרך אחרת, אבל אז אני שומעת שהוא עדיין רואה את הזונה שלו והוא אפילו שיפץ לה את הבית בפירנצה. איך אני יכולה לחיות עם זה, דרך החיים חסרת הכבוד הזו שהגברים האלה משעבדים נשים אליה, חוויתי את החיים האלה כילדה, ואני יודעת בעצמותיי שאיני רוצה שאף ילד שלי ירגיש את זה. "הממזר המרושע הזה! הוא יצא משליטה, אני רוצה שהוא יזחל לרגלי! הממזר כפוי הטובה הזה, הוא כלום, אני עשיתי אותו מה שהוא!" שמעתי את קולו המחוספס והחזק של אבי מחדרי, קפצתי במהירות, הוא נהיה מגעיל כשהוא נהיה כזה, הוא איש עשיר וחזק וזה מכעיס אותו מאוד כשדברים לא בדיוק הולכים כמו שהוא תכנן. במקרה הזה הבן שלו מתאו. שמעתי את קולה של אמי החורגת אחר כך. "אהובי, אתה חייב להירגע, אתה לא יכול לתת לנער הזה להרגיז אותך, הוא יודע מי כאן אחראי, הוא רק עושה הצגות" היא אמרה בשלווה, היא השתמשה בטון הזה כשהיא שיחקה יפה. "עושה הצגות? מה את יודעת על עסקי מאפיה!" אבי צעק, קולו נשמע כמו כדורים מאקדח אוטומטי. "את קוראת לזה להרוג שני אנשי עסקים חשובים שאנחנו צריכים לעסקי ההברחה שלנו בגלל שהם קראו לאישה שלך זונה עושה הצגות?" הוא צעק שוב, הפעם אני יכולה לשמוע אותה נחנקת, הוא אחז בצווארה, לפעמים לשמוע אותה נחנקת, היו הימים הקארמתיים המאושרים שאני חווה כאן בוילה רינלדי. "כשאבא שלך מכר אותך לי, הוא אמר לי שתתני לי יורשים, זה הובטח, אבל עד כה מה נתת לי ב-22 השנים האחרונות, 2 בנות, שנראות בלתי ניתנות לזיון, ואף אחד לא רוצה אותן, ויורש אחד חולני," הוא צעק, שמעתי אותה משתעלת, ואז נשימות אוויר עמוקות ובכי באו בעקבותיהן "עדיף שתתפללי שעדיין נשאר לך קצת פרי בשל כי אני אתגרש ממך, אחזיר אותך לאבא שלך, ואדרוש תשלום מלא! אני הבעלים של כל המשפחה שלך ל-10 הדורות הבאים!" הוא צעק שוב. "עכשיו תעלי למעלה ותביאי את הבת חסרת התועלת הזו, היית אמורה לגדל אותה ולומר לה לפגוש אותי בלשכה שלי" הוא אמר לבסוף לפני ששמעתי את צעדיו הרועמים נסוגים אל הרקע. מייד הרגשתי מפוחדת, והרגשתי בחילה בבטן, קמתי במהירות ויישרתי את עצמי כששמעתי את אמי החורגת מתקרבת לחדרי, היא נקשה בעוצמה, וחיכתה שאפתח לפני שאמרה "אביך מצפה לך במשרדו" היא סיימה והחלה להתרחק לפני שעצרה שוב. "אני זוכרת את היום הראשון שראיתי את הפנים שלך, נאחזת ברגלי כמו טלה פצוע ועלוב, ידעתי שלא תצאי מזה בכלום, את סתם מתבזבזת בפריבילגיות ומתנופפת, תתלבשי באחריות הפעם, אבא שלך אולי לא יהיה סלחן כמו קודם" היא סיימה ולבסוף עזבה. דברים שונים עברו לי בראש, מתאו הרג 2 אנשים חשובים מאוד לאבי, ועמדו להיות בעיות שאבי לא תכנן. בגלל שקראו לאישה שלו זונה? אבל הוא לקח את האישה של גבר אחר כאילו זה כלום. הרגלתי את תחושת הבחילה הפתאומית הזו שעוברת דרך הבטן שלי אל הגרון שלי ואת הדחף הפתאומי להקיא השתלט עליי, הרגשתי קלילה במחשבה על זה, זה הכעיס אותי עד לתאים שלי ופתאום רציתי לעצום את העיניים ולאחל שזה ייגמר. אספתי את עצמי ועזבתי בקרוב את חדרי כדי לענות לאבי. הגעתי למשרדו ופתחתי את הדלת בשקט, "סגרי את הדלת" הוא אמר בסמכותיות, "אבא קראת לי" הוא הפך את ידו בכיסו, "האם משהו נראה לא בסדר בין מתאו לסילביו, ביום המסיבה?" אבי שאל, השאלה הפתיעה אותי לא ציפיתי לזה, "אני מצטערת, אבא, אני לא חושבת ששמתי לב, עניתי כמעט מייד, ואז התחלתי לתהות, לחפש בזיכרונות שלי בעצמי, כשאבי стучал באצבעו על השולחן שלו, כולם כבר שמעו את השמועות על האירוסין אבל אני, בגלל שהייתי במלטה. האם מתאו עשה לי את זה בכוונה, כמעין נקמה על משהו בינו לבין סילביו, הממזר החולה! "שמעתי שסילביו ביקש את נוכחותך ואת היית מסרבת, את חושבת שיש לך מילה בעניינים כאלה? הוא אמור להיות בעלך, את אמורה ללדת לו יורשים, ואת חושבת שאת לא באה אליו זה איזשהו….?" אבי שאל בכעס וחיפש בפניי את סוף המשפט שלו. שתקתי, הוא עמד לצעוק שוב לפני שהדלת נפתחה בפתאומיות ואמי החורגת נכנסה עם משרת שהפיל מגש של אלכוהול וכוס על השולחן שלו ועזב במהירות כשהרגיש את חום החדר. "תעמדי שם," הוא הורה לאמי החורגת, שהלכה לצד ימין שלי, היא התכופפה כדי למזוג לו את המשקה. "את חושבת שאני נורא, טוב בת יקרה, את תביני בקרוב מי זה סילביו" הצליל הזה גרם לבטני להתהפך, פתאום הרגשתי שמשהו רוצה לעזוב את גופי, פניתי באופן אינסטינקטיבי מאבי והקאתי על אמי החורגת ועל המשקה שהיא החזיקה, עיניי הרגישו כאילו הן מסתובבות….. ואז לאט לאט הרגשתי שרגלי נחלשת ועיניי נעצמות… בקרוב הרגשתי את עצמי פוגעת ברצפה. הרגלתי את עיניי מתחילות להיפתח לאט, הייתי במיטתי, ואבי עמד מולי, הוא היה כועס בבירור, פניו пылали, ופניה של אמי החורגת היו מלאות בלעג וניסו לכסות את הפתעתה בידה. היה שם גם רופא, הוא עמד שם עם מבט זועף על פניו, "גברת רינלדי, יש לך מקרה קל של אנמיה, את תהיי בסדר אחרי שתקבלי קצת מנוחה" הוא התחיל ואז העביר נייר מודפס לאבי. "וגם, את בהריון, מזל טוב" הוא סיים, אבי דחף אותו הצידה והתנפל עליי, אוחז בחוזקה בצווארי בעיניו הזועמות והמרוטשות. "מי האבא!!" הוא דרש בכעס