אריאנה ~נקודת מבט שלי~ בעלי לא חזר הביתה באותו לילה. שכבתי ערה במיטה המגרדת של ראש העיר ותהיתי כל הלילה איפה הוא יכול להיות. אולי האויב שלו סוף סוף השיג אותו, מי שלא מנסה לפוצץ אותו, אולי סוף סוף הם הצילו אותי מהסיוט הזה שנקרא מתאו ויכולתי סוף סוף לברוח, רחוק ממנו, מאבי ומסילביו. סילביו... הבזקים של אותו יום נורא ברכבת הציפו את זיכרוני, העיניים שלו, נראו רצחניות כשמתאו סחב אותי משם כמו בהמה יקרה.