אריאנה, נקודת מבט ~ שעה לאחר מכן, מתאו יצא מחדרי מבלי להעיף מבט לאחור. השעה האחרונה בחיי הייתה מערבולת שבחרתי לא לבקר בה שוב לעולם, אבל אני לא יכולה שלא לחשוב שהגוף שלי לא ישכח אותה בקרוב. האיש הזה שזה עתה עזב בקלילות כזו אחרי שפגע בי, כשאני נאחזת בכריות שלי, מזיעה וערומה על מיטתי, שיערי פרוע מאוד והסדינים קרועים מעבר לזיהוי. מה בדיוק קרה כאן? האם נתתי לאיש הזה לעשות לי את זה? פשוט נכנעתי, בדיוק כמו שקיירה עשתה, הרגשתי בחילה כל כך בבטן כשפתאום תחושת בחילה השתלטה עלי. החלאה הזו, הממזר חסר הלב הזה פשוט לקח את בתוליי. כאילו זה היה כלום! רותחת מבפנים, אחזתי בכרית בחוזקה כשבכיתי לתוכה, אני שונאת אותו כל כך, הלוואי שהוא ימות! מהר אספתי את עצמי מהמיטה והלכתי לשירותים לשקוע ברחמים עצמיים שלי. רגעים לאחר מכן, שמעתי דפיקה חזקה על הדלת. קשרתי את המגבת שלי ויצאתי החוצה, סקרנית לגלות מי בדלת שלי. "פתחי את הדלת" קראה קול חזק של אמי החורגת, פחד קרע את כל גופי כששמעתי את הטון הקר הזה. האם היא ראתה את מתאו עוזב את חדרי? פתחתי את הדלת בעדינות, אם כי מייחלת שהדלת תיפול באורח פלא ותנחת על ראשה. היא נכנסה, הביטה סביב ונענעה בראשה כשראתה את השמפניה על השיש. "האם עזבת את המסיבה שאביך ואני הקדשנו זמן לתכנן כדי לבוא ולשתות את עצמך למוות בחדר שלך. כמה כפוית טובה! את לא יותר מג'וק, את לא ראויה לכלום מלבד פירורים" היא אמרה כשנופפה בידה בפני, שתקתי עם ראשי מורכן, ההשתפכויות שלה לא היו חדשות לי, והיא הייתה הדאגה האחרונה שלי. כשראתה שלא נתתי לה תשובה היא הפסיקה לנבוח. "אביך ביקש את נוכחותך בחדר הראשי, הוא מקווה שלא תבואי להיראות כמו הזונה הזולה שאת", אמרה לפני שיצאה מחדרי. סגרתי את הדלת מאחוריה, נשענתי על הקיר, למה אני לא יכולה להישאר בלתי מורגשת במשפחה הזו? גם כשאני מנסה לעזוב את נוכחותם הם תמיד מוצאים אותי, זה אף פעם לא נגמר כמה דקות לאחר מכן לבשתי את הבגדים הפשוטים שלי מכיוון שהשמלה האדומה נהרסה ולLuna גנבה את שלי. ירדתי לחדר הראשי, שם אבי נראה נסער בבירור מהצניעות של הלבוש שלי, אבל הוא סימן לי לעמוד לידו, מה שעשיתי. אבי עשה זאת לעתים רחוקות אלא אם כן הייתה לו הודעה למסור כמשפחה. אבי התכוונן שוב והתחיל לדבר. "ובכן! כולכם שמעתם את השמועות ואתם יודעים למה קראתי לכם לכאן, היום יהיה רגע היסטורי מאוד בשושלת העסקית והאחווה הארוכה של המשפחה שלנו", אמר כשהוא מסמן לעברי לעמוד מולו. "זוהי הכרזה רשמית לחיזוק הקשר של האיחוד שלנו ושל המשפחות שלנו, משפחות ארג'נטו ורינאלדי אירוסו את ילדיהם סילביו ואריאנה להינשא כדי לשמור על השלום וכדי ששלום מסוים ימשיך להצדיע" הוא סיים "אבא..." התחלתי, והוא הסתובב וירה בי מבטים קטלניים, מבטים מוכרים מדי. מה? אני מאורסת? סילביו ארג'נטו לא שונה ממתאו, הוא הביט בי קודם לכן כאילו הוא עומד לנתח אותי. פחדתי מכדי להתעמת עם אבי, כל מה שאני בשבילו זה קלף מיקוח לרווח שלו, וזה מה שזה תמיד היה. קפאתי, הרגשתי שהכל סביבי יוצא מכלל שליטה, יכולתי לשמוע את ליבי פועם ללא שליטה, כשהצליל של עידוד דעך, איך זה הגיע לזה? אני אמורה להיות בדרך למלטה! עד מהרה הבנתי שאני לעולם לא אוכל לחזור למלטה, אני הולכת להיתקע כאן, אני עומדת להתחתן עם רוצח צמא דם כמו מתאו, ואהיה עוד אשת מאפיה מרירה. החיים שמהם נמנעתי הונחו ממש מולי ואבי השליך אותי אל הזאבים. מה הוא יעשה כשהוא יגלה שאני כבר לא בתולה? ידי התחילו לרעוד בחרדה כשצמצמתי את שמלתי על הדברים שלי. צפיתי בסילביו הולך לכיווני. הוא גבר גבוה ונאה מאוד אני חייבת להודות, הוא נראה ג'נטלמני עם שיערו הבלונדיני. אבל הוא לא יותר טוב מהמשוגע מתאו. הוא עצר לצידי והניח פרח בשיערי. הוא לקח את ידי ומשך אותי קרוב לחזה שלו. "את שלי עכשיו, אריאנה" הוא לחש באוזני. היריה הזו התאימה בקרירות דרך גופי, הוא נגע בי קלות ומהר משכתי משם. מתאו חייך אלי בשמחה, כשהוא הלך לעבר סילביו ואני, שיניו נראות בבירור, "מזל טוב סילביו, ולך אחותי" הוא אמר בקלילות כאילו הוא לא לקח את בתוליי רק לפני שעה במיטה שלי, הוא נשען עלי ושתל נשיקה רכה על לחיי ופני כמעט האדימו. ליבי שקע! מזל טוב? ממנו! החיים שלי נגמרו. מתאו קם וצלצל בכוס שלו, "יש לי גם הודעה למסור" הוא אמר כשניפנף את חברתו האמריקאית באוויר והפיל אותה מולו. הוא הוציא קופסה והציע אותה לבקי, היא פתחה אותה ופיה נפער ועיניה נדבקו החוצה, הזוהר של שמחה מילא לפתע את פניה כשהיא הוציאה טבעת יהלום מבריקה מהקופסה. "בקי האם תהיי אשתי" הוא שאל, היא עשתה ריקוד שמח דרמטי, היא צרחה כן מהדהד חזק וכולם פרצו בסבב נוסף של עידוד. אני לא מבינה מה קורה כאן, הוא פשוט הציע נישואין? התחלתי להתרגש, הכעס שלי התחיל לקרוע אותי מבפנים כשחשתי את הזעם הבוער הזה בתוכי כמו הר געש שעומד להתפרץ. "אני מניחה שאין זמן טוב יותר מאשר כל זמן לספר לך את זה!" בקי חייכה כשהיא מחזיקה את צוואר ארוסה ומתנדנדת מצד לצד. "אני בהריון!" היא צרחה, פניו של מתאו השתנו והוא הרים אותה באוויר וסובב אותה. "אה מזל טוב מתאו", אמר אבי כשהוא טופח על כתפו שוב. הלילה הזה היה הלילה הגרוע בחיי, ניסיתי להימנע ממבטו של סילביו כל הלילה והתמקדתי בממזר חסר הרחמים שנראה שפגע בי בשביל הספורט. קללתי אותו ברציפות כשלבי כאב בכאב עמוק שירה דרך גופי כמו זעזועים חשמליים. הוא אפילו לא טרח להסתכל עלי כל שאר המסיבה. רציתי לעזוב שוב, אבל לא לפני שתפסתי את מבטו של חפץ מבריק שמישהו הוציא מכיס הרגל שלו. ראיתי אחת מהבנות קודם לכן שלא הכרתי, הולכת בחשאי לעבר מתאו, אז היא הייתה מאחוריו. ניסיתי לסמן לו אבל הפטפוט והמוזיקה לא הניחו לי להישמע. אולי אני טועה. ראיתי אותה מרימה את הסכין לאט על גבו. קפצתי בפתאומיות כדי להציל אותו. הרמתי את המקל של אבי שהוא השתמש בו כדי לתמוך בעצמו לידי, וזרקתי אותו לכיוונו של מתאו. "מתאו! מאחוריך!"