אריאנה, מנקודת מבטה~ הייתה עוד תגרה, ואז חבטה עצומה, הגג מעלינו נסדק קצת. לונה צרחה באימה לפני שמריה סתמה לה את הפה, אני לא פחדתי אבל הייתי מודאגת. בתוכי ידעתי שמתיאו לא ייתן להם להגיע אליי, וידעתי שזה בגלל שאני נושאת את הילד שלו. במהרה שמענו צעדים וצפינו באימה, צעד אחר צעד כשהאיש ירד במדרגות. לא ידענו מי עומד לפתוח את דלת המלכודת. עד מהרה הם עצרו מעלינו, וברגע שהשפה נפתחה, אור הבוקר סינוור אותי,