רצתי אל טירת מקגרגור. רצתי לספרייה ותחבתי את עצמי בין המדפים. התכווצתי לכדור וטמנתי את ראשי בין ברכיי. מי הייתה אמא שלי? הייתי צריכה להישאר ולשאול, אבל היו שם עוד שקרים. זה היה מספיק גרוע, מה עוד היה לו לספר לי? נשארתי בספרייה עד שהשמש ירדה והשמיים הפכו לכתומים-ורודים. עיניי צנחו ונעקצו מהדמעות. הנחתי את ראשי על הקיר והתעלפתי, רק כדי להתעורר מבום שהדהד. קפצתי והסתגלתי במהירות לחושך. השמש שקעה והכו