ישבתי על המיטה אחרי שבחרתי את הבגדים שאני הולכת ללבוש, ופתאום פרצתי בבכי. טמנתי את פניי בידיי, ושנאתי שהדברים צריכים לקרות ככה. פשוט ידעתי שהכל עובד טוב מדי מכדי להיות אמיתי. רק כשהקש בדלת חדר השינה של אמבר גררתי את עצמי על הרגליים. 'היי, את בסדר?' היא קראה מבחוץ. קמתי על רגליי והנהנתי, מחרחרת באפי. 'אני בסדר. רק תני לי דקה.' יכולתי לשמוע את חוסר האמון בקולה. 'בסדר. רק תיזהרי.' חשבתי ששמעתי קולות