נכנסנו לחדר השינה שלי. אמבר ניסתה להדביק את הקצב שלי כשניגשתי ישר לארון שלי ואורזת כל מה שאפשר. "מותק, אני פשוט חושבת שאת צריכה להירגע ככל שאת יכולה, בלי לחץ, בסדר? אני יודעת שאת כנראה מודאגת אבל-" התעלמתי ממנה, מוציאה קופסה אחת ודוחסת לתוכה את כל הבגדים שלי. כשראתה שאני לא הולכת לוותר, היא הצטרפה אליי לארוז את מה שהיא יכולה. "אני כל כך מצטערת שזה קורה לך." הפסקתי לארוז כדי להסתובב ולהסתכל עליה. ה