"את לחוצה?" לאנס שאל אותי. "אממ... קודם כל, לא ידעתי בכלל שיש לך מטוס פרטי ענק." "באמת?" הוא הרים גבה אחת. "כן, ודבר שני, אני ממש מודאגת, שום דבר טוב אף פעם לא נמשך בשבילנו, אם להודות." הוא אחז בידי ולחץ בעדינות. "אז בואי נהנה מזה ברגע שזה כביכול כיף," הוא דחף בעדינות את כתפי, "תסתכלי על שניהם." הסתכלתי מעבר לכתפי היכן שאמבר ואשר ישבו מאחור, שניהם משוחחים בקול נמוך ומנסים כמיטב יכולתם להרחיק ידיים