התגובה הראשונה שלי הייתה לפרוץ בצחוק. "תפסיק. זה לא מצחיק. ברצינות, מי עשה את זה?" פניו היו חתומות כשהוא בהה בי, וזה מחק את החיוך מפניי. "דבר איתי, לאנס. זה לא מצחיק. זה לא הזמן להתבדח," אמרתי. "זה בכלל לא הגיוני. אל תגיד לי שאתה מאמין לו." קמתי על רגליי. הוא אחז בידי כדי לעצור אותי מלזוז. "קודם כל, תירגעי. את עדיין צריכה לנוח. הבטן שלך לא במצב טוב." "זה שטויות. אז איזה פושע אקראי שמנסה להרוג אותי