"לעזאזל." טריפאני התיישבה ליד שולחן החדר שלה, ועברה על המחשב הנייד שלה, עם אכזבה על פניה. "אין תקווה הפעם?" טאנר אחיה הקטן שישב מאחוריה שאל אותה. טריפאני הניעה את ראשה בלי להסתכל עליו. "מה את עושה עכשיו?" קולו הקטן נשמע רך. "אני גם מבולבלת." היא נוגעת במצחה כשהיא מסובבת את הכיסא כדי להסתכל עליו. בדיוק אז אמה נכנסה עם כוס מים וכמה ויטמינים. "טריפאני, הנה הויטמינים שלך," אמרה לורה, עצרה והסתכלה על פניה המודאגים של בתה. "עדיין אותן חדשות?" "כן, אמא... אני לא הולכת להשיג שום עבודה, עשרה מועמדויות ועדיין אין חדשות טובות." טריפאני נאנחה בכבדות. "אל תדאגי, את תקבלי אחת בקרוב." טאנר ניחם אותה. "כמה זה בקרוב?" טריפאני שאלה, מחפשת תשובה בעיניהם, אבל שניהם שתקו. "אני מניחה שזה ייקח הרבה זמן." היא הניחה את ראשה על השולחן. בדיוק אז הופיעה הודעת אימייל כשטאנר הצביע על המחשב הנייד שלה. "טריפאני, תראי, קיבלת עוד אימייל." טריפאני הרימה את ראשה מיד כשהיא הסתכלה על אמה ואחיה לפני שהיא זזה בעדינות למחשב הנייד שלה. "בואי נראה, עדיף שיהיו חדשות טובות." היא פתחה את ההודעה וקראה אותה. זו הייתה עוד ראיון כושל. "אמא, אני לא הולכת להגיש עוד מועמדות, אני פשוט אשאר מובטלת ואתחתן יום אחד עם גבר עשיר שיאהב ויפנק אותי כמו מלכה." היא פלטה. לורה הכתה אותה בגב כמעט מיד. "זה כל מה שיש לך להגיד?" טריפאני התלוננה מכאב. "אני מקווה שזה כואב. איך את יכולה להגיד את זה?" "למה שלא אגיד? ביליתי ארבע שנים באוניברסיטה בלימודים ועכשיו אף חברה לא רוצה להעסיק אותי... מה עוד אני אמורה להגיד?" "ממה שגיליתי, גברים בימינו לא אוהבים נשים מובטלות, הם אוהבים בנות קלאסיות," אמר טאנר לאחותו. לורה הסתכלה על בנה הקטן בהפתעה. "אתה עדיין ילד קטן בן עשר, מה אתה חושב שאתה יודע, יש לך עוד דרך ארוכה לעבור." טריפאני לא יכלה להסכים איתו. "אמא, אני לא צודק?" שאל טאנר את אמו המופתעת. "מי לימד אותך את זה?" "יש לי מוח, אמא." טאנר חייך. "אני בטוחה שיש לך." לורה נגעה בשיערו. "שלא כמו אחותך." "אמא!" קראה טריפאני כועסת שלורה תגיד משהו כזה כשטאנר פרץ בצחוק. "טאנר, גם אתה, אתה תומך." היא נאנחה. "לדבר איתכם זה פשוט כל כך מעצבן, בבקשה תעזבו את החדר שלי עכשיו, אני צריכה קצת שקט," אמרה טריפאני להם. "אמא, אני מניח שהיא צריכה להרהר איך היא בילתה את ארבע השנים שלה באוניברסיטה ולנסות להתאים את זה למצבה הנוכחי." אמר טאנר בזמן שהוא הולך לדלת כשטרפיאני מזלזלת. "אמא, עדיף שאני אלך עכשיו כי היא עומדת להתפוצץ." הוא אמר לבסוף לפני שברח מחדרה. "אמא, איך הוא יכול להיות כל כך מעצבן? זה לא עוזר לי." אמרה טריפאני במצח מקומט. "קחי קצת ויטמינים ותנוחי, אני אהיה למטה, אל תחשבי יותר מדי." לורה ליטפה את כתפה לפני שעזבה את החדר. טריפאני לקחה את הויטמינים ושכבה על מיטתה. "אני שונאת את כל החברות האלה, הם חושבים שאני צריכה עבודה?" היא עצרה ונאנחה. "אני צריכה עבודה אבל לא בחברה שלכם גם, דוחים את הבקשות שלי. אני אפילו לא מתעניינת בחברה שלכם!" היא דיברה אל עצמה. "המיטה שלי הרבה יותר נוחה מהכיסאות האלה במשרדים שלכם." היא נאנחה ולחשה. "אבל אני צריכה עבודה!" קרלוס זאק, מיליארדר עשיר וידוע, התיישב בשולחן שמור במלון קלאסיק פייג' ומחכה לחברתו קלסי דווין. מלצר ניגש אליו. "אדוני, תרצה להזמין עכשיו?" "אני מחכה למישהי, נזמין יחד," אמר קרלוס בחיוך. "בסדר, אדוני." המלצר סטה הצידה. בקצה השני של המלון, שתי מלצריות לחשו אחת לשנייה. "אני תוהה מי הגברת המאושרת?" "גם אני. שמעתי שהוא היורש לאחוזת גלאמלי המפורסמת." אמרה המלצרית בזמן שהיא מסתכלת על קרלוס בקצה הרחוק. "הוא מאוד נאה, מותאם לעושר... אם רק המשאלות שלי יתגשמו, אני אהיה אשתו." היא חייכה. "אל תגידי לי שאת חולמת בהקיץ שוב, עדיף שתתעוררי, את רק מלצרית." האחרת הזכירה לה. "אני יודעת, זה לעולם לא יתגשם." היא נאנחה. "בואו פשוט נמשיך בעבודה שלנו." היא אמרה לבסוף כשהן זזו לעמדתן כדי להמשיך לעבוד. קרלוס בדק את השעה בשעון היד שלו. "היא צריכה להיות כאן בקרוב." בדיוק אז קלסי דווין נכנסה למלון לבושה בשמלת ערב אדומה ויפה, עם שיערה מסולסל וארוז לאחור, היא התאפרה מה שהפך אותה ליפה במיוחד, היא מבחינה בקרלוס שמנופף לה, כשהוא מושך כיסא כדי שתשב לפני שהוא חוזר לשלו. "אז אני מאחרת, היית כאן הרבה זמן?" היא שאלה "לא, הגעתי לפני כמה דקות," אמר קרלוס בוהה ביופי שלפניו. "הייתי צריכה לסיים כמה דברים במשרד שלי," אמרה קלסי כשהיא שומרת את הארנק שלה על ברכיה. "את בטח כל כך לחוצה." קרלוס לקח את ידיה בידיו כשהוא נוגע בהן בעדינות. "מנוחת לילה תעזור. כבר הזמנת?" "חיכיתי לך." הוא מסמן למלצר, מזמין את ההזמנה שלהם ומקבלים שירות, ארוחות יקרות וטעימות. "שמעת מההורים שלך?" שאל קרלוס בזמן שהם אוכלים. "כן, הם התקשרו מיד אחרי שהם הגיעו לפריז. הם בטח התמקמו עכשיו. קלסי לקחה קצת מהארוחה שלה." "בסדר, אני שמח." "איך תהליך הייצור מתקדם?" שאלה קלסי "זה מתקדם בסדר אבל יכול להיות עיכוב קטן." קרלוס לגם מהיין שלו. "למה?" "המזכיר שלי התפטר, הוא עבר לארצות הברית כדי להמשיך את לימודיו, אז הייצור מתעכב קצת." הוא אמר לה בפנים קצת לחוצות, רק לחשוב על עבודה גרם לו להיות קצת עייף. "חשבתי שהיה לך ראיון להעסיק אנשים חדשים לחברה," אמרה קלסי. "כן, אבל התוצאה שלו יצאה קצת מאוחר, הוא התפטר אחרי שהתוצאה נשלחה. קשה לי להבין מה לעשות, אבל אני הולך למצוא פתרון בקרוב. אני בסדר רק לראות את הפנים היפות שלך עכשיו." הוא אמר בחיוך. "הנה אתה שוב עם המילים המתוקות שלך." קלסי הסמיקה. "אני שמחה שאני עוזרת לך." "בואו נאכל ונחזיר לעצמנו את הכוח, לעבודה של ימים אחרים," אמר לה קרלוס. שניהם חייכו ואכלו בשקט. גבי זאק, אחותו הצעירה של קרלוס, ישבה ליד בריכת השחייה של האחוזה של קרלוס עם חבריו של קרלוס, לבושה בחליפת הביקיני שלה, אוכלת אבטיח בזמן שהם מרכלים. "אז מי בעד רכילות נשית חמה," שאלה גבי כשהיא התיישבה. "גבי שמענו כבר הרבה," אמר לה אריק, אחד מחבריו של קרלוס. "וגם הגיע הזמן שתתחילי לרכוש חברות," הוסיף בלייק. "היי!" גבי הרימה את ידה כדי להשתיק אותו. "תחטט בעניינים שלך. חברות מהתחת, כולן דוקרות בגב, אני לא צריכה חברות." "שמענו גם את זה אינספור פעמים." גארט השתלב בחיוך, הוא אוהב להקניט אותה. "בנות פשוט מעייפות לדבר איתן." בלייק הניע את ראשו. "בלייק אתה אומר משהו פוגעני לאוזן שלי בעקיפין." גבי נעצה בו מבט. "עם כל הכבוד גבירתי, אני מצטער." בלייק התנצל, למרות שגבי יכולה להיות פרחחית לפעמים אבל היא הייתה כמו אחות בשבילם. גארט שעבר על הטלפון שלו ראה תמונה של ילדה כשהוא פלט. "וואו, היא יפה." "אפשר לראות?" אמרה לו גבי, היא רצתה להשוות את הילדה הזאת שגארט משבח אותה עם עצמה. "לא... אנחנו יודעים מה את עושה בדרך כלל, אז לא היום." "אוף... לדבר איתכם זה חסר תקווה." היא לעגה כשוויתרה על המאבק לראות את התמונה. "הרגע עיצבנתי אותך." גארט חייך מרוצה כאילו זכה במדליה. "נראה ששכחת איך אני מתנהגת ברגע שאני מתעצבנת." גבי נעצה בו מבט. "גארט אל תדחוף אותה בבקשה, אנחנו צריכים קצת רגעי שקט כאן." אריק צחק. "אריק!" קראה גבי במצח מקומט. "מה! אל תסתכלי עליי ככה." אמר אריק מפוחד כשדפיקות הלב שלו הפכו מהירות, בכל פעם שגבי במצב רוח הזה השיער שלו תמיד בצרות. "אל תדאג אריק." גבי חייכה. "אני לא אשתולל בסדר, אחרת אחי יכעס עליי שפגעתי בחבר שלו." "חשבתי שזה השיער שלי שוב." אריק נאנח לרווחה. "אל תדאג אני לא אגרור את זה יותר, אני שונאת את המילים המלאות של אחי, הוא נודניק, אז אני לא מתאימה לזה היום." גבי קמה ומותחת את גופה. "כולכם רק חבורה של מטומטמים משעממים. אני יוצאת מפה, שחייה תעשה לי יותר טוב מלשבת כאן." היא הולכת לבריכת השחייה. "אני שמח שאת סוף סוף הולכת," קרא בלייק. "אני בטוחה שאתה כן," אמרה גבי מבלי להסתכל אחורה. "תרצי קצת מיץ גבירתי." הציע אריק. "תשמור את זה, אריק." נאנחה גבי. "את צריכה חברים גבי," הוסיף גארט. "גארט אתה צריך לעזוב את המדינה הזאת גם," אמרה לו גבי כשהיא נכנסת לבריכה. "בלייק תחפש מסיבת מועדון חדשה להערב." "את חסרת תקווה גבי. תלמדי את הספרים שלך הערב ותשכחי ממועדוני לילה." אמר לה בלייק בכוונה טובה. "תעשי משהו מועיל עם הזמן שלך," הוסיף אריק. "אני עושה את זה עכשיו. לילות מיועדים למסיבות." אמרה גבי בחיוכים. "גבי אין מועדוני לילה בשבילך הערב." קרלוס שרק חזר ושמע אותה מדברת על מועדוני לילה אמר לה בקולו המאופק. "הנה הבוס." גבי נאנחה כשהיא נכנסת למים ושוחה. "תודה לאל שאתה כאן," אמר אריק. חבריו התיישבו ברגע שהוא התקרב אליהם. "מה לקח לך כל כך הרבה זמן," שאל אותו גארט. "הייתי עם קלסי," אמר קרלוס כשהוא התיישב. "בפעם הבאה בבקשה אל תשאיר אותנו עם אחותך היא כל כך בלתי ניתנת לשליטה," אמר לו בלייק. "היא בת 20 אבל היא עדיין מתנהגת כל כך בילדותיות," אמר להם קרלוס בחיוך. "לא ילדותית, היא פרחחית טוטאלית." אריק קימט את מצחו. "אני יודע." קרלוס חייך. הוא מכיר את אחותו כל כך טוב. "היא צריכה חברים," הוסיף גארט. "לא. צריך לשלוח אותה מהמדינה הזאת." אמר להם קרלוס. "שמעתי את זה," קראה גבי מהבריכה בזמן שכולם צחקו. "תיהני מהבריכה שלך בתולת ים קטנה," אמר לה קרלוס. "תודה, זאב יבשה," קראה גבי לפני שצללה לשחייה נוספת. קרלוס חייך שוב לפני שפנה לחבריו בפנים רציניות. "בסדר, עכשיו זה הזמן לעסקים." כולם התיישבו עם מבטים רציניים עכשיו על פניהם.