הנסיעה מהווילה לבית משפחת פולר ארכה שעה. במשך כל השעה הזו הרגשתי כאילו אני בהזיה. מחשבות על הילד שבבטנה של רבקה ועל המבט בעיניו של אשטון לפני שעזב שטפו את מוחי. לא הצלחתי לשאוף מספיק אוויר לריאותיי. חזה שלי התהדק, ובדיוק כשמכונית עצרה מול בית משפחת פולר, גל בחילה שטף אותי. מיהרתי לצאת מהמכונית והקאתי בערוגת הפרחים במשך זמן רב, בלי יכולת להקיא. "נראה שלהיות גברת פולר הפך אותך לשברירית, בהתחשב בכך שכמעט הקאת אחרי נסיעה קצרה." קול חד ודוחה נשמע מדלת הכניסה של הבית. לא הייתי צריכה להסתכל כדי לדעת מי זה. לג'ורג' היו שני בנים. הבכור היה כריסטופר פולר, שנהרג בתאונת דרכים יחד עם אשתו לפני שנים, והשאיר אחריו את בנו היחיד, אשטון. הבן השני של ג'ורג' היה צ'רלי פולר. באותו רגע, זו שלעגה לי מחוץ לבית המשפחה הייתה אשתו של דוד צ'רלי, הלן קלארק. היו הרבה סכסוכים פנימיים בתוך משפחות עשירות, אז כבר התרגלתי לזה. דיכאתי את אי הנוחות בבטני כשבהיתי בהלן, ובירכתי אותה בנימוס. "דודה הלן." הלן תמיד לא חיבבה אותי. אולי היא קינאה בכך שזכיתי לחסדו של ג'ורג' למרות שבאתי מרקע עני, או שאולי היא הייתה מרוגזת כי ג'ורג' העריך את אשטון כל כך שהוא מסר לו את המושכות של משק הבית הזה. בהתחשב בהקשר, היא יכלה להוציא עלי את הכעס שלה. היא השליכה מבט קר לעברי לפני שהביטה מאחורי. כששמה לב שאין אף אחד אחר בתוך המכונית, הבעתה התכהה. "מה? אשטון, הנכד המועדף, אפילו לא הופיע להלוויה של סבו?" יהיו כאן היום אורחים רבים, ולכן היעדרותו של אשטון הייתה אכן בלתי מתקבלת על הדעת. הרמתי את שפתיי לחיוך ונתתי לה תשובה שטחית. "נושא חשוב צץ, אז אשטון עלול לאחר." "הא הא!" הלן לעגה. "זה האדם שעליו חמי שם את כל תקוותו. אני תוהה מה הוא ראה בו." משפחת פולר הייתה משפחה בעלת השפעה, ולכן אנשים רבים השתתפו בהלוויה כדי לחלוק כבוד אחרון. למרות שהלן נרתעה ממני, למען המראית עין, היא לא הקשתה עלי את החיים. נכנסנו יחד לבית המשפחה. ארונו של ג'ורג' היה באמצע האולם כשמעליו סודרו כמה פרחים לבנים. אנשים רבים נכנסו בזה אחר זה, כולם לבושים בגדי אבל שחורים. ג'ורג' היה ידוע, כך שאלה שבאו להציע את כבודם היו כולם מרקעים בולטים. צ'רלי והלן קיבלו את פניהם בחוץ, בעוד אני קיבלתי את פניהם בתוך האולם. "גברת סטובל." גברת אריקסן צעדה לעברי כשהיא אוחזת בידה תיבת אלגום. "גברת אריקסן, מה קרה?" משפחת פולר לא הייתה מסובכת כל כך למרות שהיא משפחה עשירה, כי לא היו הרבה צאצאים. ג'ורג' תמיד העדיף חיים של שלווה ונוחות ושכר רק את גברת אריקסן שתטפל בו. גברת אריקסן הניחה את תיבת האלגום בידיי עם הבעה אוהדת על פניה. "זה הושאר לך על ידי מר פולר לפני שנפטר. שמרי על זה." היא עצרה לרגע לפני שהמשיכה, "מר פולר היה מודע לכך שמר אשטון עלול לכפות עליך גירושין עם מותו. אם את לא רוצה שזה יקרה, תני את התיבה הזו לו. ברגע שהוא יראה את זה, הוא יחשוב פעמיים לפני שהוא יתגרש ממך." הורדתי את ראשי להסתכל על התיבה המרובעת שבידי. היא הייתה מאובטחת במנעול נסתר. כשהצצתי בגברת אריקסן, שאלתי בתמיהה, "איפה המפתח?" "מר פולר כבר נתן את זה למר אשטון." גברת אריקסן בחנה אותי כשהיא מייעצת, "ירדת הרבה במשקל לאחרונה. את צריכה לשמור על הבריאות שלך. מר פולר תמיד קיווה שלך ולמר אשטון יהיה בן בריא ביחד, כך שיהיה יורש למשפחה. עכשיו כשמר פולר איננו, אל תתני לקו הדם המשפחתי להיגמר בשניכם." בזכרת ילד, הופתעתי לכמה רגעים. ואז, הצעתי לגברת אריקסן חיוך, והחלטתי לא להגיב על כך יותר. אחרי התפילות, ארונו של סבא יובא לבית הקברות לקבורה. כבר היה צהריים כשהגענו, אבל אשטון עדיין לא הופיע. אשטון עדיין לא הופיע גם לאחר סיום ההלוויה. צ'רלי ניגש אלי בקרוב כשהלן על זרועו כשהוא דוחק בי, "לטי, סבא ג'ורג' שלך כבר לא יחזור לעולם. לכי תגידי לאשטון להפסיק לשמור טינה לסבא שלו - הזקן לא חייב לו כלום."