זה היה נורא כשהוא התעלם ממני. הוא נחר בבוז והשיב, "כועסת? את חושבת שאת יכולה להרגיע אותי?" שתקתי למשמע דבריו. אזרתי אומץ, התיישבתי והישענתי לחיבוקו במגושמות. אולי הייתי כבדה מדי עבורו, כי הוא הדף אותי. "ככה את מבריחה אותי?" השבתי בביישנות, "אם הייתי חכמה, לא הייתי מאפשרת לרבקה להישאר לצידך." "סקרלט!" הוא שאג. "כן!" צעקתי. למה הוא היה חייב לדבר כל כך חזק? זה לא כאילו אני חירשת. "חה!" הוא לעג. "מעול