היא נענעה בראשה כשמבטה נפל על ידי. בקול רך, היא החמיאה, "אני כאן כדי לראות אותך, גברת סטובל. אגב, גברת סטובל, אני חייבת לומר, יש לך זוג ידיים מקסימות." לאחר ברכה מנומסת, צחקקתי קלות ואמרתי, "את בטח מתבדחת, גברת אנדרסון. הידיים שלך אפילו בהירות ורכות יותר משלי." כך היה השיח בין שתי נשים - יומרני, מנומס ומלא רמיזות. כשראיתי שהיא כאן באופן אישי, הייתי בטוחה שהיא לא הגיעה רק לשיחה קלה. הלכתי להביא כמה