הלן צחקה. "היא פשוט כפוית טובה. אבא דאג לה כל כך יפה בשנים האחרונות לשווא." "די!" צ'רלי נזף בה במבט זועם, ואז הביט בי בחוסר אונים. "מאוחר. הלוויה של סבא שלך כבר נגמרה. לכי הביתה עכשיו." "תודה, דוד צ'רלי." גם הלן וגם צ'רלי היו מעל גיל חמישים. לא היו להם ילדים והם חיו ברווחה מהמניות של תאגיד פולר. הלן הייתה יכולה להיות חדת לשון למדי, אבל היא לא הייתה אדם רע בכלל. הם היו זוג אוהב, שרבים קינאו בהם. כשהם התרחקו, עמדתי מול קברו של ג'ורג', עדיין שקועה במחשבות. מערכת היחסים שלי עם אשטון כנראה תגיע לסיומה מאחר וסבא נפטר. אני הולכת לאבד אותו, בסופו של דבר. "סבא, תשמור על עצמך. אני אבקר אותך אחר כך." קדתי קידה בכנות לפני שהסתובבתי על עקבי כדי לעזוב. למרות זאת, נדהמתי לרגע מהמראה שנגלה לעיני. מתי אשטון הגיע? הוא היה לבוש בשחור, הבעתו זועפת. הוא עמד קרוב והביט במצבה של ג'ורג' בחומרה. לא הצלחתי לחוש את המחשבות שעברו בראשו. כשראה אותי, הוא האיץ בי בדחיפות, "בואי נלך." הוא בא לאסוף אותי? עצרתי אותו בחיפזון בדיוק כשעמד ללכת. "אשטון, סבא נפטר. אתה צריך לשחרר. אחרי הכל, הוא הקריב הרבה בשבילך במהלך השנים..." כשראיתי שמבטו התכהה, גמגמתי בהיסוס. ציפיתי שהוא יתפרץ בזעם, אבל הוא רק הסתובב והלך. עקבתי אחריו אל מחוץ לבית הקברות. השמים כבר היו חשוכים עכשיו. הנהג שהביא אותי לכאן עזב כי אשטון היה כאן. כשלא נותרה לי ברירה אחרת, נכנסתי למכונית של אשטון. הוא התניע את המנוע ונסע בשקט. קמצתי את אצבעותיי, רציתי לשאול אותו על רבקה, אבל כשראיתי את הבעתו הקודרת חשבתי פעמיים. אחרי שתיקה ארוכה, לא יכולתי שלא לשאול, "מה שלום גברת לרסון?" לא דחפתי אותה, אבל היא אכן נפלה מול עיני. הרכב השמיע צליל צורם מחריש אוזניים כשנעצר בפתאומיות. נזרקתי קדימה בעוצמה. לפני שהספקתי להגיב, אשטון הצמיד אותי למקומי ונשען מעליי. האיש בהה בי בקרירות. כשחשתי בחדות תחושת סכנה, נרתעתי לאחור ופתחתי את שפתיי. "אשטון." "איך את רוצה שהיא תהיה?" הוא לעג. "סקרלט, את באמת חושבת שאני לא אתגרש ממך בגלל הקופסה שסבא נתן לך?" לבי החסיר פעימה. הוא גילה אחרי כמה שעות בלבד? זה מהיר. "לא דחפתי אותה." נפגשתי במבטו ועצרתי את המרירות בלבי. "אשטון, אני לא מודעת לחלוטין לתוכן שבתוך הקופסה. לא התכוונתי להשתמש בה כדי לאיים עליך להישאר נשוי לי. מכיוון שאתה רוצה להתגרש, בסדר. בוא נתגרש מחר." השמים היו חשוך לגמרי עכשיו. יכולתי לשמוע את הגשם מטפטף מחוץ לחלון כששתיקה כבדה שררה באוויר. אשטון היה המום שפתאום הסכמתי להתגרש ממנו. לאחר הפסקה קצרה, הוא לעג. "רבקה עדיין בבית החולים. את מתכננת להתגרש כדי שתוכלי להימלט בלי פגע?" "מה אתה רוצה שאני אעשה?" מכיוון שאהובתו הייתה בבית החולים, היה ברור שהוא לא יאפשר לי לעזוב כל כך בקלות. "תצטרכי לטפל בה החל ממחר," הוא יישר את גבו והכריז, אצבעותיו מתופפות על ההגה באגביות.