איילה: "אמא?" שאלתי, מצמצת במבוכה כשנכנסתי הביתה. העובדה שנדחיתי בפומבי שברה בי הכל. את הגאווה שלי, את הכבוד שלי, ויותר חשוב, זה אפילו שבר את ההורים שלי שידעתי שחלמו בשבילי חלומות גדולים. יכולתי לשמוע את אמא מנסה לדבר אל ליבו של אבא. העובדה שלא מצאתי אף אחד מהם לצידי כשזה קרה קרעה אותי, אבל לא יכולתי להאשים אותם. הייתה להם בת שאלפא דחה. אם זה לא היה מביא בושה, אז אני לא יודעת מה כן. "מרסלוס, רק תן לה רגע להירגע ממה שהיא עברה," אמרה אמא, מנסה לדבר אל אבא שלי שפלט נהמה מעצבנת, וביקשה ממנה לשתוק. ליבי צנח כשעקבתי אחר קולותיהם, ולא יכולתי שלא להרגיש את הצבע מתרוקן מפניי כששמתי לב שאבא ארז תיק קטן עם הבגדים שלי. "את לא אמורה להתערב, אורורה, את מבינה אותי? לא רק שהיא ביזתה אותנו..." "לא עשיתי כלום, אבא." אמרתי, ועצרתי אותו. עיניו התרחבו בהפתעה לנוכח קולי הפתאומי. ולא יכולתי שלא להרגיש קטנה יותר ממה שכבר הרגשתי כשהוא בהה בי. ליבו דפק בחוזקה בכלוב הצלעות שלו, ואם לא הייתי מכירה אותו טוב יותר, הייתי יכולה לומר שזה היה אפילו מהיר יותר מקצב הלב המהיר שלי. הוא הפיל את התיק שלי, וגרם לכל הבגדים ליפול ממנו לפני שהוא הלך לעברי ותפס את זרועי. נאנקתי מכמה חזק היה אחיזתו, בידיעה שהוא ישאיר סימן כחול, ורק כשהוא לקח אותי לדלת הכניסה הבנתי שהוא זורק אותי. "אבא, לא עשיתי כלום, רק תקשיב." אמרתי, מנסה לחלץ את ידי מאחיזתו החזקה. הוא לא הקשיב, במקום זאת, הוא לחץ חזק יותר עד כדי כך שדמעות נפלו מעיניי, והוא הניד בראשו לעברי לפני שפתח את דלת הבית והעיף אותי החוצה. לכלוך מרח את המכנסיים והידיים שלי כשניסיתי לחסום את הנפילה, לא רוצה לחטוף מכה בפנים. דמעות נפלו מעיניי כשעיבדתי את מה שקורה, אבל נראה שלאבא לא היה אכפת כשהוא בהה בי במבטי רצח כאילו חטאתי. חברי הלהקה שהיו בחוץ, דואגים לצרכיהם אחרי כל מה שקרה, הסתובבו להסתכל עלינו, עיניהם התרחבו בהפתעה למראה מה שקורה. חלקם השתנקו, אחרים קימטו את מצחם, אבל לרוב פשוט ריחמו עלי. וזה משהו שלא אהבתי. רייקר הסתכל עלי מרחוק לצד 'בת זוגו הנבחרת', וקימט את מצחו כשהבחין במצב. הוא עמד לצעוד קדימה; עם זאת, ביאנקה כרכה את ידה סביב זרועו, ועצרה אותו מלעשות זאת. ליבי דפק בחוזקה, והדמעות שלי נפלו בחופשיות מעיניי והנעתי בראשי, לא רוצה שזה יהיה הגורל שאצטרך להתמודד איתו. "את כבר לא הבת שלי, את מבינה אותי?" הוא אמר, בוהה בי במבטי רצח. "את צריכה לעזוב את הלהקה הזאת מיד, ולא אכפת לי לאן את מתכוונת ללכת. אני לא רוצה לראות את הפנים שלך בשטח הלהקה או בהיקפה." "מרסלוס..." "זה במסורת, שכאשר אלפא דוחה נקבה, על מנת להבטיח שלא יתרחש סכסוך בינה לבין הלונה העתידית, היא תעזוב את הלהקה." הוא אמר, ועצר את אמא מלומר את מה שהיא רצתה, ולא היה אכפת לו איך אף אחד מאיתנו מרגיש. הסתכלתי למטה על הידיים והברכיים הפצועות שלי עכשיו, לא רוצה לפגוש את עיניו של אף אחד, מרגישה בושה כמו שלא הרגשתי מעולם כשסקרתי את הלהקה. "לכי, עכשיו!" ********************************** רגלי היו כואבות כשצעדתי ברחובות, לא יודעת לאן ללכת. אפילו לא היה לי את הכסף לשלם על כל מה שאצטרך להשיג, וגם לא היה לי מושג לאן אני הולכת מלכתחילה. כל מה שידעתי זה שרציתי להגיע למקום בו אוכל למצוא מחסה, וידעתי שגם זה יהיה בלתי אפשרי בלי המימון המתאים לעשות זאת. כרכתי את זרועותיי סביב עצמי כשעמדתי על אחד המדרכות, מתעלמת מהכאב שהרגשתי, ומתעלמת מעיניהם של אלה שעברו, והסתכלו עלי גם ברחמים וגם בסקרנות. כמה ילדים הצביעו עם אמותיהם, סקרנים לגבי האישה הבוגרת שהסתובבה ברחובות ניו יורק, לבדה, באור יום, כשהדמעות נפלו מעיניה. ידעתי שחלקם חשדו שאיבדתי עבודה או משרה באוניברסיטה, אחרים כנראה האמינו שזה שברון לב פשוט. אבל זה היה הרבה יותר מזה. פשוט ידעתי שבני אדם לא יבינו את זה. דחייה של בן זוג קרעה זאב, ולמרות שלא היה לי שום קשר לזה, וגם לא הבנתי למה הוא בחר בדלילה על פניי, ידעתי שאי אפשר לי להביע דעה על זה. האיש ידע בוודאות שלא אוכל לומר דבר על זה, ובגלל זה הוא בחר לדחות אותי בפומבי, שם הוא ידע שלא אוכל להתנגד או לחקור את הסיבות שלו. במוחו, הוא היה אלפא, ואני, סתם גמא שנולדה. זה לא אמר לו כלום, ומה שהוא עשה היה הוכחה חיה לכך. "איילה," שמעתי מאחוריי, מצמצת במבוכה כששמעתי את קולו של רייקר. הסתובבתי לפנות אליו והוא עמד צעד אחד מאחוריי, צופה כשאני עושה צעד אחורה. "מה אתה רוצה?" שאלתי, והוא צעד קדימה. הוא הושיט את ידו לעברי וקפצתי את אגרופיי כשחששתי מהמלכודת והמשחק שאולי יש לו בשבילי. הרעיון שזה משחק לא היה משהו שרציתי לחשוב עליו. ידעתי שאם זה היה מצב אחר הייתי צריכה לברוח; עם זאת, בשלב זה, ידעתי שעדיף לי לא לעשות זאת. לא הייתי צריכה למשוך את תשומת הלב של אף אחד והדבר האחרון שהייתי צריכה היה שרייקר יסיים עם אנשיו שעוקבים אחרי. הם יהרגו אותי אם הם יעשו את זה. "יש לי הצעה בשבילך," הוא אמר, מסתכל לי ישר בעיניים. קצב הלב שלו היה רגוע, בניגוד לקצב הלב המהיר שלי כשמצאתי את עצמי זועמת בגללו. "ואני חושב שאולי תאהבי את זה..."