בדיוק כשדרכה החוצה, סטלה קיבלה שיחת טלפון מקימי, שהזכירה לה לא לשכוח מסמך מסוים. רק אז נזכרה סטלה שהתיק עדיין למעלה בחדרה. "אברהם, סע בלעדיי; אני צריכה להביא תיק. או שאם אתה לא ממהר, אתה יכול לחכות לי." ברגע שסיימה לדבר, היא עזבה את זרועו של אברהם ופנתה לרוץ חזרה פנימה. כשצפה בגבה השמח, אברהם לא יכול היה שלא לחייך בהתרסה. "עדיין כל כך חסרת דאגות." אבל גם הביט לכיוון שנעלמה והעיר, "מעולם לא הייתה צ