"ג'ינה, המעונות שלך באוניברסיטה עלו באש," הכריז מייקל בזמן שנהגו. עיניה של ג'ינה הצטמצמו מעט. "בסדר, אחזור לשם ואבדוק את זה." היא יצאה מהמכונית והמשיכה ברגל. הטלפון שלה רטט עם הודעה ממספר לא מזוהה. [איפה לעזאזל נעלמת? תחזירי את התחת שלך הביתה, עכשיו!] ג'ינה לעגה וחסמה את המספר. 'באמת? מחליפים מספרים כדי להטריד אותי? מה לעזאזל הם חושבים?' היא חשבה. היא החליטה סופית לנתק את הקשרים עם משפחת מילר ולא הייתה מוכנה לתת להם למשוך אותה בחזרה. כשמשפחת מילר מצאה אותה לראשונה, ג'ינה הייתה על הר, אוספת עשבי מרפא, מכוסה בוץ וזיעה. הם טעו לחשוב שהיא מחפשת ירקות בר, עיניהם מלאות בבוז בקושי מוסתר. הם הופתעו לרגע לשמוע שג'ינה הצטיינה בבחינת הכניסה שלה לאוניברסיטה והבטיחה לעצמה מקום באוניברסיטת טרואל. עם זאת, הם מיד הפחיתו מערך הישגיה, וחשבו שהיא לא יותר מתולעת ספרים, חסרת החן והכישרונות של אוליביה, שנדחפה לתוכנית האמנות של טרואל באמצעות קשרים וסכומי כסף נכבדים. ג'ינה נשארה לעתים רחוקות עם משפחת מילר. הם נימקו זאת באומרה שמגורים במעונות נוחים יותר, וחוסכים לה את הטרחה של הנסיעה. בינתיים, הם התאמצו מאוד להסיע את אוליביה, סטודנטית נוספת בטרואל. אבל ג'ינה בילתה לעתים רחוקות את זמנה בבית הספר. מבחינתה, המכללה הייתה חסרת משמעות; היא רק הייתה צריכה חזית תמימה. עם זאת, זה הפך לתחמושת של אוליביה כדי להשמיץ אותה, להאשים את ג'ינה שהיא נשרה, תמיד מבריזה משיעורים ומבזבזת את הזמן שאלוהים יודע איפה. ללא קשר לכמה שג'ינה ניסתה ליישר את ההדורים, משפחת מילר לא הייתה מוכנה לקבל זאת. אלה לא חסכה ארס בלעג שלה. "תראי את עצמך. מה את יכולה להשיג? כדאי לך לפרוש עכשיו." ג'יימס לעג לה פעם. "גדלת בשטח, הא? פעם ראשונה שאת רואה מחשב? למה לבחור מדעי המחשב סתם ככה?" נוח לעג. "עדיף שתחשבי על לפרוש לפני שהבית ספר יראה לך את הדלת. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו בושה כזאת." אפילו כשג'ינה זכתה במלגה כסטודנטית המצטיינת, ושילמה את דרכה בלימודים, הם לא יכלו לגייס מילה אחת של שבח. במשך כל הזמן הזה, אוליביה, שהסתבכה בשיעורי פסנתר למרות ההון שהוצא, ולא הצליחה לתפוס אפילו את היסודות אחרי שנה, זכתה לשבחים. ג'ינה עצמה את עיניה, וצחקה על שטותה. 'הייתי צריכה לראות את השטויות האלה מזמן,' היא חשבה. במרחק הליכה קצר בלבד, ב.מ.וו עצרה לאט ליד ג'ינה, והחלון ירד כדי לחשוף את ג'יימס בוהה מתוכה. ג'יימס קילל מתחת לשפתו, 'ידעתי שהיא חזרה לבית הספר. לחסום לה את הדרך כאן היה בול בפוני. היא אפילו חסמה את כל המספרים שלנו והתעלמה מההודעות שלי. היא מבקשת את זה!' "כנסי לאוטו!" הוא דרש, קולו מטפטף באיום. "בואי הביתה ותכרעי ברך, תתנצלי בפני כל המשפחה." ג'ינה נתנה לו מבט השמור למטורפים. "אתה חולם?" ג'יימס, שהופתע לרגע, השיב בנזיפה, "מה זה חולם? את מתעלמת ממני? תחזרי לכאן עכשיו!" "עירני ועדיין מדבר שטויות?" ג'ינה השיבה, בלי לוותר. ג'יימס רתח מכעס, וחשב, 'היא חטפה מכה בראש? פעם הייתה שקטה כמו עכבר, בקושי מוציאה מילה. ועכשיו תראו אותה, היא חדה כתער.' הוא יצא מהמכונית, וחוסם את דרכה של ג'ינה. ג'יימס לעג. "את חושבת שאת יכולה פשוט להיעלם? מילה אחת שלנו למנהל, ואת בחוץ מאוניברסיטת טרואל מיד. תחשבי פעמיים, ג'ינה." 'תעיף אותי? כאילו שאתה יכול,' ג'ינה חשבה, קולה הפנימי מלא בוז. "מה גורם לך לחשוב שמגיע לך התנצלות?" ג'ינה שאלה, קולה קר ושפתיה מעוקלות לחיוך זדוני. "את פרחחית כפוית טובה," ג'יימס זעם. "זיוף החתימה של אבא, יצירת צוואה מזויפת. זה לבד מצדיק יותר מסתם עונש, ובכל זאת את מעזה לשאול אותי?" ג'ינה לא יכלה שלא לצחוק, והשיבה, "אני חוזרת הביתה רק כשאתם קוראים לי. אין לי אפילו את המפתחות, שלא לדבר על גישה לחדר של אבא. איך יכולתי להשתמש בחותם שלו על הצוואה?" ג'יימס היסס לפני שהתעקש, "מי יודע מה עשית כדי לגנוב אותו." ג'ינה חייכה, והשלימה עם התוצאה המוכרת. 'לא משנה, האחים שלי לעולם לא יחשדו באחותם האהובה, אוליביה,' היא חשבה. בהרגישה שאין צורך במילים נוספות, ג'ינה הסתובבה כדי לעזוב. "עצרי!" ג'יימס צעק, נחוש בדעתו לגרור את ג'ינה חזרה הביתה היום. הוא תפס את זרועה, אבל מבטה הקר של ג'ינה גרם לו להירתע, כשחשב על ליאם שעדיין בבית החולים. בחוסר רצון, ג'יימס עזב. ג'ינה המשיכה לכיוון בית הספר. מבט ארסי הבריק בעיניו של ג'יימס כשחזר למכונית וציווה על הנהג. "פשוט תדרס אותה. בוא נראה אותה רצה אז." הנהג היסס, מזועזע מהמחשבה של ג'יימס לפגוע בג'ינה. "מה אתה מחכה? תעשה את זה! אני אקח את האשמה," ג'יימס נבח בחוסר סבלנות. כשראה שהנהג מסרב, ג'יימס דחף אותו הצידה, לקח את ההגה ורמס את דוושת הגז, מכוון ישר אל דמותה הנסוגה של ג'ינה. בהצלה של שבריר שנייה, רולס רויס זינקה מהצד, וחוסמת את הב.מ.וו. ג'יימס לחץ חזק על הבלמים, ופניו התנגשו בהגה, האף שלו מדמם מיד מהמכה. "לעזאזל, מי לעזאזל?" הוא קילל בקול רם. כשירד, מקלל, ג'יימס הבחין ברולס רויס. זה היה דגם מותאם אישית המוגבל לאחד לכל אזור, בבעלותו של אדם אחד בלבד בעיר הצפונית, גבריאל ג'קסון. הוא נזכר שגבריאל היה חבר מועצת המנהלים של אוניברסיטת טרואל ודודו של ארוסה של אוליביה, איתן - מעשית משפחה. עם זאת, למרות האירוסין הממושכים, הם מעולם לא פגשו את גבריאל. נהג הרולס רויס צעק על ג'יימס. "אתה בכלל יודע לנהוג? זז מפה!" ג'יימס, שהחזיר לעצמו את קור הרוח ורצה להשיב מלחמה, הביט באופן אינסטינקטיבי לעבר החלון האחורי הפתוח, וחש צמרמורת בעמוד השדרה.