"לא," סירבה ג'ינה. "אני פשוט אקרא לך מר ג'קסון, אם כך." "אל!" אמר גבריאל, חש חסר אונים וגם נראה קצת מקופח. ג'ינה צחקקה, חיוכה קורן ויפה. כשראה את חיוכה, זוויות שפתיו של גבריאל התעקלו מעלה שלא במתכוון. "ג'ינה, קינאת הרגע?" שאל גבריאל. מבטו היה עדין, לא קר ואכזרי כמו קודם. בהשוואה למבטו כשפנה ליסמין, הוא היה כמו אדם אחר לגמרי. ג'ינה חשבה, 'קינאתי?' היא הייתה נבוכה. "אנחנו רק ידידים, אז למה שאקנא?" ש