סלין קימטה את מצחה. "למה אתה מתכוון כשאתה אומר לפלרטט?" אדם הידק את שיניו. "את מתלבשת כמו שרמוטה!" מה? שרמוטה? "כדאי שתסביר את עצמך, אדם אלברז!" סלין נזפה. אדם הוריד את מבטו, בוחן את שמלתה הקצרה. "הירכיים שלך כמעט בחוץ. האם ככה את נואשת שאנשים יסתכלו לך על הרגליים?" בטח, השמלה שלה הייתה קצת קצרה, אבל רובין בחרה את השמלה בשבילה. היא אמרה, "את אף פעם לא מראה את הרגליים שלך, ונותנת לקארלי את ההזדמנות להשוויץ בשלה. הערב, בואי נראה לכולם למי באמת יש את הרגליים הכי טובות במרסיטי." סלין הרימה גבה. "נראה שאתה הסתכלת על הרגליים שלי, מר אלברז." אדם קפא. סלין נשענה לאחור על הקיר, יציבתה רפויה אך אלגנטית. היא הרימה לאט את רגלה הימנית והעבירה את העקב הקריסטלי שלה על הקרסול שלו. אדם עמד שם במכנסיים שחורים מחויטים שהדגישו את רגליו הארוכות, והקרינו אווירה של אלגנטיות קרה ואיפוק. מהקרסול שלו, סלין טיפסה לאט לאורך השוק שלו בתנועה מפתה ומכוונת. זה היה גם פיתוי וגם פרובוקציה. אדם הביט בה במבט קר. "מה את עושה?" סלין חייכה חיוך זדוני. "מר אלברז, את הרגליים של מי אתה מעדיף - שלי או של קארלי?" מבטו של אדם נשאר עליה, שבוי בקווים העדינים של פניה, ששידרו יופי כמעט אלוהי. היא נראתה כמו מלאך לא מהעולם הזה, ובכל זאת היא כאן, מפתה אותו בגסות. הוא הבחין ביופייה אמש, חבוי מאחורי המשקפיים השחורים, אבל הוא לא ציפה שהיא תהיה כל כך מדהימה. עם זאת, היה משהו מוכר בפניה. עיניה הבהירות של סלין נצצו בשובבות. "האם קארלי אי פעם ניסתה לפתות אותך עם הרגליים שלה, מר אלברז?" נשימתו של אדם נעתקה. הוא התקרב כדי להסתכל עליה. "סלין, האם את באמת שרמוטה כזאת? את חושבת על גברים כל היום ואפילו שכרת שמונה מלווים!" הוא נמנע מלענות על שאלתה לגבי קארלי. זו אולי הדרך הכי מנומסת עבור גבר להגן על אישה. היחסים שלו עם קארלי היו סיפור אהבה גדול מימי נעוריהם חסרי הדאגות. קארלי בטח פיתתה אותו באיזשהו שלב. זו הדרך היחידה להסביר מדוע היא נשארה בזיכרונו בצורה כה חיה. קארלי הייתה מבורכת באמת שיש לה גבר קר לב כזה שנשאר נאמן לה כל כך הרבה זמן. אדם בטח מעולם לא השתמש במילה כמו "שרמוטה" כדי לתאר אותה. אף על פי שסלין חייכה, עיניה נשארו קרות כקרח. "כן, מר אלברז. יש בעיה עם הגבריות שלך. מכיוון שאתה לא יכול לספק אותי, אני צריכה ללכת למצוא מישהו בריא. בוא נתגרש כבר. אם גבר אחד לא עובד, אני אמצא אחר שיעבוד." היא אמרה שיש לו בעיות שוב! האישה הזאת לא ייאמנת! אדם אחז בלסתה העדינה. "האם זו איזושהי פרובוקציה? את כל כך נואשת לגלות אם יש לי בעיות?" מה? סלין קפאה. אדם התקרב, שפתיו מרחפות ליד שלה כמעט בפרובוקציה. עם זאת, מילותיו היו קרות ומנותקות. "אל תעבדי על עצמך, סלין. אני לעולם לא אגע בך. זו שאני אוהב היא קארלי." זו שהוא אהב הייתה קארלי. הוא אפילו לא היה צריך להגיד את זה. סלין כבר ידעה. עם זאת, לשמוע את זה צרב את ליבה. זה לא היה כאב חד, אלא כאב עמום ובלתי פוסק שהתפשט באינספור גלים קטנים. בדיוק אז, קול מתוק צלצל. "אדם." סלין הביטה למעלה רק כדי לראות את קארלי עומדת שם. קארלי, השושנה האדומה המפורסמת של מרסיטי, הייתה יפהפייה עם שפתיים אדומות כרובינים ושיניים לבנות כפנינים. שנים של אימוני ריקוד העניקו לה גזרה חיננית וגמישה. כשראה אותה, אדם שחרר מיד את סלין וצעד לעבר קארלי. הוא הוריד את מבטו כדי לפגוש את שלה. עיניו התמלאו בחום שסלין מעולם לא ראתה קודם לכן. "את כאן!" קארלי הנהנה לפני שהעיפה מבט בסלין. "וזאת?" קארלי לא זיהתה אותה בכלל. אבל סלין לעולם לא תשכח את קארלי. האמת היא, סלין וקארלי לא היו אחיות מלאות וגם לא חורגות. היידן לא היה אביה הביולוגי של סלין. הוא היה אביה החורג. פעם, לסלין הייתה משפחה מאושרת. אביה, אהרון טייט, ואמה, לוסי גרסיה, היו מסורים זה לזה. אהרון אהב אותה מאוד. הוא היה מרים אותה גבוה לאוויר כל יום. "סלין הקטנה שלי תגדל כל כך מאושרת." ואז, יום אחד, הוא נעלם. אחיו, היידן, עבר לגור עם בתו, קארלי, לבית של אהרון, ולוסי הפכה גם לאמה של קארלי. לוסי נישאה מחדש לדודה של סלין. מאותו רגע ואילך, חיבתה הופנתה אך ורק לקארלי, לא לסלין. כשקארלי קיבלה 99 במבחן וסלין קיבלה 100, לוסי הענישה אותה. "למה את לא יכולה לתת לקארלי לזרוח? את תמיד צריכה לעלות עליה?" כשקארלי חלתה, שיערה גולח לצורך כימותרפיה. היא בכתה שהיא נראית מכוערת. לוסי גילחה מיד את ראשה של סלין. "את צריכה להפוך למכוערת עם קארלי. ככה היא תפסיק לבכות." לילה אחר לילה, לוסי, היידן וקארלי היו מתכרבלים יחד, צחוקם נשפך למסדרון. סלין הייתה עומדת בחוץ, בוכה תוך כדי שהיא אוחזת בבובה שאהרון קנה לה. "אמא, אני מפחדת." בסופו של דבר, קארלי התחילה לקרוא ללוסי "אמא". לוסי הייתה נרגשת, אבל קארלי אמרה, "אמא, יכולה להיות לך רק בת אחת." ביום גשום, לוסי הסיעה את סלין לאזור הכפרי והשאירה אותה שם. סלין הקטנה רדפה אחרי המכונית תוך כדי שהיא בוכה. "אל תעזבי אותי, אמא! אני אהיה ילדה טובה. אני אקשיב לך. אני אתן לקארלי הכל! אני רוצה חיבוק, אמא! אני מפחדת!" אוחזת בבובה שלה, היא נפלה בכבדות לתוך הבוץ. היא צפתה בחוסר אונים כשלוסי נסעה משם, נעלמת משדה ראייתה. סלין לעולם לא תשכח את קארלי. ברגע זה, בנימין מיהר. "קארלי, היא אחותך. היא סלין!" קארלי קפאה בחוסר אמון. "את... סלין?" סלין ידעה שקארלי תמיד התנשאה עליה. בילדות, קארלי ניצחה אותה בכל צעד ושעל. היא תמיד הייתה יוצאת דופן. מאוחר יותר, היא אפילו יצאה עם אדם, היורש של משפחת אלברז. קארלי, שגדלה בחיים של מותרות וחיבה, הפכה לגאה ובלתי ניתנת להשגה. בנימין שוב נדהם מיופייה המעודן של סלין. הוא מלמל, "לא ציפיתי שסלין תיראה כל כך מדהימה." זיכרונות הילדות של קארלי מסלין היו מעורפלים מכיוון שהיא מעולם לא הקדישה תשומת לב רבה לאחות הלא אהובה הזו. אבל סלין לא הייתה הברווזון המכוער מהכפר? קארלי התקרבה. מבטה סרק את סלין בבוז מוסווה דק. "סלין, לא ציפיתי שתתאפרי כמוני." סלין נותרה ללא מילים. ובכן, קארלי יכולה לחשוב מה שהיא רוצה כל עוד היא מאושרת. סלין יישרה את גבה הדק והחייכה בלי לומר מילה. אורות המסדרון הטילו זוהר רך על פניה העדינים והאלוהיים. היא כבר לא הייתה אותה סלין קטנה מלפני כן. בדיוק אז, קארלי דיברה. "סלין, שמעתי שאת ואדם מתגרשים. לא יכולה לשרוד בלי גבר, הא? פונה למלווים גברים כדי למלא את הריק? אם הייתי את, הייתי מוצאת עבודה." כשפנתה לאדם, היא הוסיפה בנימה מתנשאת, "אדם, סלין טיפלה בך כל כך הרבה זמן. אתה צריך לפחות לעזור לה למצוא עבודה. אולי כמנקה." מבטו של אדם הבהב לעבר סלין. בנימין התערב, "קארלי, כל עבודה דורשת כישורים. מה רמת ההשכלה של סלין?" נראה היה שקארלי נזכרה במשהו משעשע. היא הרימה את סנטרה בחיוך ואמרה, "היא נשרה מבית הספר כשהייתה בת 16."