כילדה קטנה, סלין נאלצה לקחת על עצמה את מטלות הבית של אשתו המנוחה של לארי. מדי יום, היא כיבסה בגדים, בישלה ארוחות, וספגה את מלוא עוצמת מכותיו. לארי היה מושך בשערותיה, בועט בה, ומצליף בה בחגורה. הימים האלה היו כמעט בלתי נסבלים. ככל שסלין גדלה, יופייה הפך בולט להפליא באזור הכפרי. אבל עם יופייה בא סיוט גדול עוד יותר. מבטו התאוותני של לארי הפך טורפני. הוא היה מכריח אותה לשבת על ברכיו, מצמיד את פניו ספו