כשסלין נכנסה לחדר, איש לא טרח להכיר בנוכחותה. היא עמדה בשקט בצד, חשה לגמרי לא שייכת בתוך האווירה התוססת. לוסי סוף סוף פתחה את פיה. "סלין, חזרת." עם זאת, כל העיניים פנו לעבר סלין פה אחד. החיוך על פניה של סוניה נעלם מיד והוחלף במבט של בוז. "מה את עושה כאן, סלין?" לוסי צחקה במבוכה. "אמא, מכיוון שהיום יום ההולדת שלך, חשבתי שזה רק נכון שסלין תבוא." סוניה נראתה לא מרוצה. "לא ביקשתי אותה. תראו כמה טרייסי