"מר גולדמן, למה שתחשוב שעשיתי את זה בכוונה? כל מה שעשיתי היה לנסות לשדך בינך לבין ווילו, לא?" היא הסבירה תוך כדי מאבק, מנסה לשחרר את ידה. נולאן משך אותה בכוח, ומייזי כמעט נפלה לזרועותיו. הוא דיבר בקול קר. "את זו שביקשה מווילו להזמין אותי לאחוזת ונדרבילט. וזו התוכנית שלך כל הזמן הזה?" מייזי נבהלה והפגינה שמץ של ספק. היא הרימה את ראשה, פגשה את מבטו והרגישה קצת משועשעת. "אז אני זו שביקשה מווילו להזמין אותך לאחוזת ונדרבילט? המוניטין שלי נהדר, הא?" עיניו של נולאן נראו חמורות וקרות. "מייזי ונדרבילט, את לא במצב לתקוע את היד שלך בעניין שבין ווילו לביני. לא אכפת לי מה המטרה שלך, אל תתנהגי כאילו את חכמולוגית." "נולאן, אני אגיד לך משהו היום. לא ביקשתי מווילו להזמין אותך לכאן. למרות שאני לא יודעת מה ווילו אומרת לך, לדברים האלה אין שום קשר אליי." מייזי ניערה את ידו ואמרה בחגיגיות, "לא אכפת לי מהעניין שביניכם. אז חזור ותגיד לחברה שלך שלא תפנה אליי עם כל האצבעות המז*ינות שלה בכל פעם שהיא צריכה שעיר לעזאזל להאשים אותו סתם. אני לא פראיירית שהיא יכולה לבחור להתגרות בה כל כך בקלות!" מייזי הייתה כל כך כועסת שהיא כבר לא דאגה לתדמית שלה ולבחירת המילים שלה. היא הסתובבה ועמדה לעזוב, אבל נולאן גרר אותה לפתע לתוך מכוניתו. "מר גולדמן, מה אתה עושה? תעזוב אותי!" מייזי דחפה את הדלת האחורית הנעולה ונעצה מבט זועם בנולאן, שנכנס למכונית. "נולאן גולדמן, כדאי שתעזוב אותי, או שאני אתקשר למשטרה!" "תעשי מה שאת רוצה." נולאן התעלם ממנה ונסע עם המכונית. כשצפתה במכונית עוזבת, ווילו, שזה עתה יצאה מהאחוזה, קפוצה את אגרופיה כשעיניה נעשו כהות. נולאן נסע עם המכונית אל השממה ועצר את המכונית. מייזי נעצה בו מבט ערני בזמן שהוא עשה זאת. "מה אתה עושה? אנחנו באמצע שום מקום. אתה אומר לי שאתה מתכנן להרוג אותי כאן?" "תרדי," נולאן רק אמר שתי מילים. מייזי הציצה אל החושך המוחלט שמחוץ למכונית ושאלה, "אתה מבקש ממני לרדת כאן?" נולאן נראה חסר סבלנות. "את אומרת לי שאת לא מבינה מה שאמרתי עכשיו? צאי מהמכונית!" מייזי היססה, דחפה את הדלת ויצאה מהמכונית ישירות. נולאן נסע משם מיד אחרי שהיא סגרה את הדלת. מייזי הביטה באורות המכונית הולכים ומתפוגגים וחורקת שיניים. "מר גולדמן, יש לך ביצים מז*ינות!" היה חשוך כמעט לגמרי מסביב, ואת סוף הכביש המהיר האינסופי לא היה ניתן לראות בשום מקום. נשמע צליל של צרצור חרקים שמגיע מהיער. היא האירה את סביבתה עם הפנס של הטלפון הנייד והלכה לצד השני של הכביש. היו רק סלעים ומי ים מתחת למדרון שנמצא בצד השני של אבן השפה. מייזי רצתה להזמין לעצמה מונית, אבל לא היה קליטה סלולרית במקום הזה. 'זה לא יהיה כל כך עלוב שאני אצטרך לבלות את הלילה כאן, נכון?' נולאן נסע עם המכונית במשך זמן רב ואז עצר בצד הדרך. הוא לא ידע מה לא בסדר איתו, אבל הוא באמת איבד את הראש והתחיל להתווכח איתה. 'זה באמת מעצבן. באמת חשבתי שמייזי ביקשה מווילו להזמין אותי לאחוזת ונדרבילט רק כדי לשכנע אותי ברעיון של להתחתן עם ווילו. 'מעולם לא הודתי בפומבי שווילו היא החברה שלי. אפילו סטפן ואמא של ווילו מעולם לא העזו לבקש ממני להתחתן עם ווילו בפניי. ובאמת אין לי תוכנית להתחתן עם ווילו, למרות שווילו היא האישה שישנה איתי לפני שש שנים. 'אבל מייזי אמרה שהיא לא ביקשה מווילו להזמין אותי לאחוזת ונדרבילט. אז למה ווילו אמרה לי שזו מייזי? האם מייזי משקרת, או שווילו שיקרה לי?' גבותיו של נולאן היו מכווצות, והוא שוב היה נסער עמוק בפנים. 'האישה הזאת נשארה במקום הזה... היא בטח מפחדת ומוצפת עכשיו, לא?' הוא מלמל, הסתובב עם המכונית ונסע חזרה. כשחזר למקום שבו הוא השאיר אותה, נולאן ראה את מייזי יושבת על אבן השפה, פונה אל החוף. הצללית החיננית שלה ישבה זקופה, ושערה הארוך, העבה והמתולתל התפזר מאחוריה. ואז היא הכניסה את קצות אצבעותיה לתוך השיער, קשרה אותו עם גומייה, והצוואר הדק שנחשף מתחת לשיער גרם לה להיראות כמו ברבור אלגנטי. שמי הלילה עטפו את גופה כאילו היה גזה מסתורית, שנתנה לכל אחד את הדחף לרצות לקרוע את הגזה הזאת. מייזי סובבה את ראשו ונבהלה מהגבר שעמד מאחוריה. היא אמרה בלעג, "חשבתי שמר גולדמן באמת מתכנן להשאיר אותי כאן ללילה. לא ציפיתי שאתה תהיה כל כך מצפוני, הא?" נולאן קימט את מצחו כשצפה במייזי קמה וחולפת על פניו. הוא חשד במידה מסוימת אם הוא נקסם על ידי דמות על טבעית. הוא אפילו יותר לא רצה להודות שהוא יכול לחשוב על משהו כל כך לוהט רק מלראות אישה קושרת את השיער שלה. מייזי הלכה לחלק האחורי של המכונית ועמדה לפתוח את הדלת כשקולו נשמע מאחור. "תשבי מקדימה." מייזי הסתובבה והציצה בו. הטון שלו נשמע אדיש. "אני לא הנהג שלך." הוא נכנס למכונית אחרי שאמר זאת. מייזי מלמלה, הסתובבה, הלכה למושב הנוסע הקדמי, נכנסה למכונית והתיישבה. "מר גולדמן, אני חושבת שאתה גבר די תמוה." נולאן התעלם ממנה ונסע משם עם פנים קודרות. גם מייזי לא טרחה לדבר איתו. היא תמכה בראשה ביד אחת ונשענה על חלון המכונית. כשהמכונית עזבה את השממה, הטלפון הנייד של מייזי צלצל. היא הציצה בטלפון הנייד שלה - זו הייתה שיחה מוויילון! 'אוי אלוהים, כבר 9:30 בערב! הם בטח מודאגים שלא חזרתי הביתה בשעה כזו.' היא ענתה לשיחה, והטון שלה הפך מיד לעדין. "שלום, מתוק שלי?" הבעתו של נולאן נעשתה כהה. 'מתוק שלי? יש לה חבר?' "אני מצטערת, קרה משהו, והייתה לי עיכוב. אני חוזרת עכשיו, אז חכה לי בבית. מואה~ נתראה." ואז מייזי סיימה את השיחה. הגבר שלידה לעג. "חבר?" מייזי הציצה בו בחיוך זוהר. "כן, זה הגבר שלי." 'לא רק "גבר" אחד מחכה לי בבית, אלא שני "גברים"!' נולאן לא אמר כלום, אבל הוא הרגיש אפילו יותר עצבני עמוק בפנים. הוא הסיע אותה מהמכונית ישירות כשהם הגיעו למרכז העיר. הודות ליחס הבלתי מוסבר שלו, כל מה שמייזי קיבלה מהנסיעה לא היה יותר ממבט מבולבל על פניה. כבר הייתה השעה 10:00 בערב כשהיא הגיעה הביתה, וויילון הניח את נעלי הבית שלה בצד וקימט את מצחו. "אמא, היית עם גבר בזוי עכשיו?" מייזי פרצה בצחוק. "איך אתה יודע את זה?" וויילון הצליב את זרועותיו הקטנות מול חזהו והסביר בחוסר אונים, "את תקראי לנו יקירים או מתוקים בטלפון בכל פעם שיש לך גבר מגעיל לצידך." 'אמא היא מקצוענית כשמדובר בהתמודדות עם מצבים כאלה. בזמן שגרנו בחו"ל, היא הייתה שולחת הודעות לקולטון או לי ומבקשת מאיתנו להעמיד פנים שאנחנו החבר או הבעל שלה בכל פעם שאותם גברים שלא היו לה רגשות כלפיהם התקשרו אליה.' מייזי כרעה ברך ושפשפה את לחיו הקטנה. "הילד החכם שלי, אתה תמיד זוכר את כל אלה עד לפרטים הקטנים ביותר, הא. איפה קולטון ודייזי?" "הם נרדמו." היא טפחה על ראשו הקטן של וויילון. "תודה. אתה תמיד דואג לאחים הקטנים שלך כשאימא לא בבית." וויילון פרש את ידיו. "אני הבכור, לא?" ****** בתכשיטי ואנה... מייזי הלכה למעלית ועמדה להיכנס, אבל ווילו הדביקה אותה וגררה אותה הצידה. "ווילו ונדרבילט, את מחפשת מריבה?" מייזי משכה את ידה לאחור וחייכה אליה בזלזול. "מייזי ונדרבילט, לא ציפיתי שיהיה לך כזו תוכנית בשרוול שלך, הא?" "מה יש לי בשרוול שלי?" מייזי צחקקה. ווילו חרקה שיניים ונעצה בה מבט כאילו היא עמדה לקרוע אותה לגזרים. "לא הזהרתי אותך שלא יהיו לך רעיונות מלוכלכים לגבי נולאן? מה שניכם עשיתם מאחורי הגב שלי אתמול בלילה?" היא ראתה במו עיניה את מייזי נכנסת למכונית של נולאן, ונולאן לא חזר כל הלילה אתמול בלילה. 'הכלבה הזאת בטח פיתתה את נולאן!'