"גברת יפה, אנחנו כאן לאודישן!" דייזי הרימה את ראשה, עיניה נראו צלולות כבדולח כאילו כוכב היה חבוי בכל אחת מהן. נובה נשמה נשימה עמוקה והרגיעה את לבה הפועם בחוזקה. 'איך ילדים מקסימים וחביבים כאלה יכולים להיות שייכים למר גולדמן? לפי היכרותי עם מר גולדמן, אין סיכוי שהוא היה מסוגל להוליד ילדים מקסימים כאלה.' היא כרעה על ברכיה וליטפה את ראשיהם הקטנים. "איך קוראים לכם?" "לי קוראים דייזי." "לי קוראים ויילון." שני הפושפשים ענו פה אחד. נובה הייתה מרותקת מחמידותם. 'חוץ מהחמידות שלהם, הם גם נראים מדהימים להפליא. אם הם היו מונחים מול מצלמה...' נובה התאוששה מההשתאות שלה, קמה וצעקה לצוות שסביבה, "חבר'ה, תזדרזו! תביאו את שני הדוגמנים הקטנים האלה ותלבישו אותם!" היא לא יכלה לחכות לראות את התוצאות כבר! המייבאך עצרה בצד הדרך מול מגדל בלקגולד. הנהג ביקש מכל שומרי הראש שחיכו בכניסה לדחוף את הקהל שמסביב הצידה וליצור שתי שורות מסודרות. נולאן יצא מהמכונית וצעד ישר לתוך הלובי ברגליו הארוכות. בצד השני של המטה, נובה, שצילמה כמה סטים של תמונות, שלחה שתיים מהתמונות שצולמו לקווינסי מבלי לתת לתמונות שום טאצ'-אפים. קווינסי האט, הוציא את הטלפון מכיסו והציץ בו. הוא נראה המום והגדיל את התמונה מתוך השתאות. קווינסי הדביק את נולאן בחיפזון. "מר גולדמן." "מה קרה?" נולאן צעד לעבר המעלית המיועדת לו כשמאבטח הלחץ על הכפתור כדי לפתוח את המעלית. ואז הוא נכנס למעלית בזמן שקווינסי הגיש לו את הטלפון שלו. "אתה צריך להסתכל על זה." נולאן הציץ במסך הטלפון, ועיניו עמומות. אם לא היו עניינים חשובים, הוא בקושי היה נועץ את מבטו במסך למשך יותר מדקה. עם זאת, הוא בהה במסך במשך שלוש דקות שלמות הפעם. "נובה דניאל שלחה לי את התמונות האלה. מחלקת אישור המותג של 'פרצופים צעירים' מצאה את שני הדוגמנים הקטנים האלה, והם נראים די דומים ל... לך." כשמתבוננים מקרוב, עיניו של הילד נראו בדיוק כמו אלה של נולאן. תווי הפנים של שני הילדים נראו כמעט דומים לו, במיוחד הילד. נולאן קימט את גבותיו והחזיר לו את הטלפון. "איפה שני הילדים עכשיו?" "הם עדיין צריכים להיות באולפן." נולאן לחץ ישירות על מספר הקומה כדי להגיע לקומה שבה הצילומים מתקיימים. משום מה, הוא רצה לראות את שני הילדים. יושב מול המחשב, קולטון פלש למרכז הבקרה של בלקגולד ועקב אחר המעקב של כל מגדל בלקגולד. הוא לחץ על המסך כדי להגדיל, ראה את נולאן צועד לעבר מחלקת הצילום, והתקשר לוויילון. השעון החכם שוויילון ענד רטט, אז הוא הלך הצידה בשקט וענה לשיחה. "קולטון, איך זה?" "נולאן בא לחפש את שניכם עכשיו. לך ותגרום לדייזי לגשת אליו. זכור לאסוף את השיער שלו!" "בסדר!" וויילון הלך לדייזי ולחש באוזנה לאחר שסיים את השיחה. הלחישה הסתיימה אז עם דייזי מהנהנת תוך כדי שאומרת, "רוג'ר זה." קולטון ישב מול המחשב וצחקק. 'אי אפשר לצפות להשיג משהו אם לא מסתכנים בשום דבר. נדע אם נולאן גולדמן הוא אבא שלנו או לא אחרי שנשים את ידינו על השיער שלו לצורך אימות DNA. נגיע לשורש העניין עד אז!' נולאן הופיע מחוץ למחלקת הצילום, ונובה קיבלה את פניו בחיוך רחב. "מר גולדמן, למה אתה כאן?" קווינסי קטע לפני שנולאן הספיק לפתוח את פיו. "איפה שני הדוגמנים הקטנים?" "הדוגמנים? הם שם." נובה הצביעה לכיוון שני הפושפשים. שני הפושפשים דרכו על הכיסא והתבוננו בעדשת המצלמה כאילו היו סקרנים מאוד. נולאן צעד לעבר שניהם. "דייזי, ויילון," נובה קראה לשניהם, ושני הילדים הסתכלו לאחור רק כדי לראות את נולאן עומד מאחוריהם. שניהם הרימו את ראשיהם והחליפו מבטים עם נולאן. ויילון גם עמד מול דייזי בתת מודע, והגן עליה בהבעה ערנית. המראה שלו נראה בדיוק כמו של נולאן כשהוא קימט את מצחו. "מי אתה?" ויילון הפנה שאלה שהוא כבר ידע את התשובה אליה לנולאן תוך כדי שהוא בוהה בו במבט קבוע. נולאן צמצם את עיניו. "אז מי אתה?" "זה בכלל עניינך?" קווינסי ונובה הזיעו על מצחם. 'הילד הזה לא קצת נועז וקשוח מדי?' דייזי משכה בקצה פינת בגדיו של ויילון, והעמידה פנים שהיא מפחדת מאוד. "ויילון, אני רוצה ללכת הביתה." ויילון ליטף את ראשה הקטן כדי לנחם אותה. "אל תפחדי, אני כאן." שריד של חוסר אונים הבהב בתחתית עיניו של נולאן. 'האם אני נראה תוקפני ומאיים מדי? האם הילד הזה חושב שאני ניגש אליהם עם מניעים נסתרים?' "אני הבעלים של החברה הזאת. איפה ההורים שלכם?" הוא ריכך את הטון והגישה שלו. קווינסי ונובה היו המומים כשראו את קולו הרך והעדין של נולאן בפעם הראשונה. דייזי ענתה ברכות, "לאמא שלנו יש הרבה עבודה, ואנחנו לא יודעים איפה אבא שלנו נמצא." נולאן היה שקוע במחשבות בזמן שדייזי פתאום ניגשה אליו ופשטה את ידיה. "מר חתיך, אני רוצה חיבוק!" כל הנוכחים היו המומים. לילדה הזאת באמת היה את האומץ לבקש מנולאן לשאת אותה!? ויילון משך את דייזי בכוונה. "דייזי, אמא אמרה שאסור לנו לתת לזרים לשאת אותנו. ניחטף אם נעשה זאת." "אבל, הוא לא נראה כמו אדם רע, נכון?" גופה הזעיר והעדין של דייזי הורם לאוויר ברגע שסיימה לומר זאת. כולם היו המומים פעם נוספת. דייזי כרכה את זרועותיה סביב צווארו של נולאן ובהתה בו בעיניה הגדולות והחמודות. "מר חתיך, העיניים שלך נראות יפות כמו של אחי!" נולאן מעולם לא ניסה לשאת ילד, אז החיבוק הזה נתן לו חוויה חסרת תקדים. 'הילדה הקטנה הזאת... היא כן דומה למישהו.' "איך קוראים לאמא שלך?"