מייזי לא אמרה מילה. 'הם שפכו את כל מחשבותיהם כדי להחזיר אותי הביתה לארוחת ערב. הם אפילו הזמינו את נולאן לכאן ועכשיו מתעקשים שאשאר לארוחת ערב. אז אני חייבת להישאר כאן כדי לראות מה התוכנית הכואבת הזו של האם והבת מתכננות לעשות.' אז היא הרימה את ראשה וצחקקה. "בסדר, אז אני אשאר כאן לארוחת ערב." ווילו וליילה לא ציפו שהיא תסכים, אבל הכל התנהל לפי התוכנית שלהן. מייזי רק השפילה את ראשה ואכלה בלי לדבר במהלך כל הארוחה. סטיבן וליילה כמעט ולא דיברו לאורך כל הארוחה, כנראה בגלל נוכחותו של נולאן. נולאן לא אכל הרבה. הוא רצה לסרב להזמנתה של ווילו כשהיא ביקשה ממנו ללוות אותה בחזרה לאחוזת ונדרבילט, אבל מייזי הוזכרה. מכיוון שווילו אמרה שמייזי היא זו שהזמינה אותו לאחוזת ונדרבילט, הוא יצטרך לראות מה יש למייזי בשרוול. "זי, מה שלומך כל השנים האלה?" זו הייתה כנראה הפעם היחידה שסטיבן חשב להראות דאגה לבתו הזו. מייזי אפילו לא הרימה את עפעפיה. "היה לי זמן מצוין, תודה לך." רמז למבוכה קיפא על פניו של סטיבן לרגע. ליילה רמזה לווילו במבטה. רק אז ווילו החלה לבטא את עצמה בפני אביה. היא הגישה קצת אוכל לקערה של נולאן. "נולאן, אתה צריך לאכול עוד." ליילה חייכה מיד והוסיפה, "מר גולדמן, תודה לך שטיפלת בווילי לאורך כל השנים האלה. ווילי תמיד הייתה ילדה מתחשבת ומנומסת, אבל בבקשה תגלה לה קצת סבלנות אם יהיו לה חסרונות." מייזי השפילה את ראשה וכמעט פרצה בצחוק. נולאן שם לב למשהו, הרים את עיניו והסתכל על מייזי. "גברת ונדרבילט נראה שיש לה משהו לומר על זה?" המשפט הזה הפנה את תשומת הלב של שלושת האנשים האחרים על שולחן האוכל אל מייזי. מייזי לא יכלה שלא להגיב, "מה אני יכולה לומר? אבל אני רק קצת סקרנית. מר גולדמן, אתה בשנות ה-30 לחייך, ושניכם ביחד כבר שש שנים. זה צריך להיות בערך הזמן להתחתן עם הילדה המתחשבת והמנומסת שלנו." היא הדגישה את הביטויים "מתחשבת" ו"מנומסת" ברצינות כפי שהיא ראתה את התוכנית הבסיסית של משפחת ונדרבילט. עם המשפט הזה, שלא לדבר על ליילה, אפילו הבעתה של ווילו הפכה קצת נוקשה. שלא לדבר על נולאן, שבהה במייזי כאילו הוא עומד לפשוט את עורה. ווילו חששה שנולאן יחשוב יותר מדי, אז היא הוסיפה מיד, "נולאן, זי רק צוחקת, אל תיקח את זה ללב." עם זאת, מייזי לא דאגה מההשלכות והמשיכה לשאול, "ווילו, איך אני אמורה לנסח את זה במילים? מר גולדמן הוא החבר שלך, אבל למה את נשמעת כל כך מנומסת כשאת מדברת עם החבר שלך?" הבעתה של ווילו השתנתה מעט, והיא בהתה במייזי בזעם. כשראתה שהבעתו של סטיבן לא נראית שמחה מדי, ליילה החליקה את העניינים מיד. "זי, תראי את עצמך. על מה את מדברת? זה לא דייט עיוור." 'לעזאזל, הכלבה הזו יכלה להעלות כל דבר, אבל היא בחרה לדבר על הנישואים שלהם. האם היא עושה זאת בכוונה כדי להביך אותנו? 'למרות שביקשנו מווילו להחזיר את נולאן כדי שנוכל להפוך אותם לשידוך, אי אפשר לדבר על זה כל כך בגלוי. ואין שום דרך שנוכל לכפות את כל עניין הנישואים עליו. 'אנחנו עושים זאת בפני מייזי רק כדי לגרום לה להכיר את מקומה ולוותר על המאבק על נולאן, אז כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה רק להעביר את המסר במרומז. אבל מי היה יכול לחשוב שהיא תחסל את כל המחזה!?' מייזי לא הייתה טיפשה. צמד האם והבת הגיעו אליה והזהירו אותה שלא יהיו לה מחשבות על נולאן, ועכשיו הם הזמינו את נולאן לאחוזה והתעקשו להשאיר אותה כאן לארוחת ערב. הכוונה שלהם הייתה כל כך ברורה מלכתחילה. אם זה המקרה, היא חייבת לשדך אותם עוד יותר בחריצות. מייזי התעלמה מליילה והמשיכה לבהות בנולאן. "מר גולדמן, בבקשה אל תגיד לי שמעולם לא תכננת לעשות זאת." מייזי העמידה פנים שהיא מופתעת כשראתה שהבעתו הפכה קודרת. "איך זה הדבר הנכון לעשות? אסור לבזבז את השיא של אישה, שלא לדבר על כך שווילו כבר בת 26. היא כבר לא צעירה. הגיע הזמן שהיא תתחתן." הבעתה של ווילו הפכה יותר ויותר נבוכה, אבל היא לא העזה להסתכל על נולאן. מייזי הרימה גבות. "או, מר גולדמן, אתה משחק ברגשות של אחותי?" "מייזי ונדרבילט!" סטיבן טרק על השולחן במבוכה ובכעס. הוא כבר לא יכול היה להתחשב בנוכחותו של נולאן. "סתמי את הפה! איך את יכולה להעיר על מר גולדמן!?" מייזי צחקקה בשובבות. "אתה מתרגש רק בגלל שאמרתי את האמת? אבא, אפילו מר גולדמן לא זועם על זה, אז איך יכולה להיות הגדולה של מישהו כמוך קטנה יותר מזו של מר גולדמן?" אם נולאן היה רוצה לנקום בה ברגע זה, זה רק יוכיח שהוא אדם חסר סליחה. "את!" סטיבן היה כל כך פראי שכל הוורידים על פניו וצווארו הפכו גלויים במיוחד. 'הבת המרושעת הזו! לעולם לא הייתי נותן לה לחזור אם הייתי יודע שנולאן יהיה כאן עם ווילו היום.' מייזי הניחה את כלי הכסף שלה וקמה. "נראה שאין שום סיכוי שאני מוזמנת להישאר לארוחה הזו יותר. רק עזרתי לכם לספר את האמת מתוך טוב לב, אבל אתם פשוט התהפכתם בבת אחת. כצפוי, אני עדיין זרה באחוזת ונדרבילט. אני כבר עוזבת. בבקשה תיהנו מהארוחה שלכם." סטיבן רעד מזעם, בעוד שהיה זה טבעי שהבעותיהן של ליילה וווילו לא נראו טוב בהרבה בהשוואה לזו של סטיבן. ווילו הציצה בנולאן בזהירות. "נולאן..." נולאן קם עם פנים קרות, וווילו, שחשה בכעסו, לא העזה להוציא מילה יותר. כשראתה שנולאן עוזב את פינת האוכל בלי להסתכל לאחור, היא נעצה את שיניה בשפתה. סטיבן איבד באופן טבעי את התיאבון שלו כשנולאן עזב את המקום באומללות. הוא זרק את כלי הכסף שלו על השולחן, קם ועלה למעלה. צמד האם והבת שנאו את מייזי עד מוות! מייזי הלכה לצד הדרך ועמדה לתפוס מונית, אבל יד משכה אותה בפתאומיות לאחור. מייזי מעדה לשבריר שנייה, מצאה את שיווי המשקל שלה ובהתה בנולאן. "מר גולדמן, למה אתה מתכוון בזה?" נולאן חרק שיניים. "עשית את זה בכוונה?"