למחרת… התמונות של דייזי וויילון למותג "פנים צעירות" הפכו פופולריות באינטרנט והציפו את פייסבוק באופן מיידי. שני הפוחזים אף דורגו במקום השלישי בחיפושים החמים בגלל המראה הטבעי שלהם. #אושר_אינסופי#: התמונות האלה פשוט מדהימות! #חג_הודיה_בלי_תרנגול_הודו#: אלוהים אדירים, המראה שלהם, הם בטח קיבלו ברכה אישית מאלוהים. אני כל כך מקנאה~ #קיץ_את_אני#: אני רוצה להעיף מבט איך ההורים שלהם נראים. #מלאך_ללא_כנפיים#: אלה ברור בגדי ילדים, אבל שני הילדים האלה נתנו להם תחושה בלתי ניתנת לתיאור של יוקרה. זה בגלל המראה שלהם? מדור התגובות מתחת לכל הפוסטים בער כמו אש. כמעט כולם דיברו על המראה של שני הפוחזים. נולאן ישב במשרד הניהול של בלאקגולד כשנתקל במקרה בתוצאת החיפוש הטרנדית. לא רק ששני הילדים בתמונות לא הראו שום פחד במה, אלא שהם גם תיאמו זה עם זה בצורה מושלמת, כאילו נולדו לבמה. נולאן לא הצליח להבין את הסיבה שהוא לא יכול היה שלא לשים לב אליהם. קווינסי דפק על הדלת ונכנס למשרד בשלב זה. "אדוני, המכירות של המותג 'פנים צעירות' עלו במהירות פתאומית. נראה שבחירת שני הילדים האלה כמודלים שלנו הייתה הדבר הנכון לעשות." נולאן הנהן אבל לא הסיט את מבטו מהמסך. קווינסי חשב על משהו ואז הוסיף, "עוד דבר אחד, חברת רויאל קראון אנטרטיינמנט התקשרה היום. נראה שהם מתכננים להעסיק את שני הילדים." חברת רויאל קראון אנטרטיינמנט הייתה סוכנות הבידור הגדולה ביותר בבסבורג, והיא גם הייתה החברה היחידה שהעזה להיכנס לעסקי השעשועים תחת קבוצת בלאקגולד. רבים מהשמות הגדולים בתעשיית הבידור הגיעו מרויאל קראון. לכל האמנים שהם יכלו לבחור היה פוטנציאל יוצא דופן, והכוכבות העתידית שלהם הייתה חסרת גבולות. עיניו של נולאן נשמטו מעט. "תבקש קודם את הסכמת ההורים שלהם. אחרי הכל, הם עדיין צעירים מדי. אנחנו לא בעמדה לקבל את ההחלטה בשבילם." קווינסי נדהם לרגע קט. "אבל התיעוד שלהם לא כולל את פרטי הקשר של ההורים שלהם." זה היה כאשר נולאן הרים את מבטו. "פרטי הקשר של ההורים לא נכללו?" "הם מילאו מספר טלפון. אני לא בטוח אם זה האמיתי." קווינסי עבר על המסמכים שבידו ומצא במהירות את המספר האנונימי שהשאירו שני הילדים. בווילה סי-ויו… מייזי נעלה את נעליה והזכירה לשלושת הפוחזים לפני שיצאה, "מתוקים, אמא הולכת לעבודה עכשיו. אתם נשארים בבית בצייתנות ומתקשרים לסנדקית שלכם אם משהו צץ." שלושת הפוחזים נופפו בידיהם הקטנות. "ביי ביי, אמא!" מייזי חייכה ושלחה להם נשיקה ואז יצאה. הטלפון בצד צלצל ברגע שמייזי עזבה את הבית. שלושת הפוחזים הלכו לטלפון ובהו בזהות המתקשר הלא ידוע. רק אפשרות אחת עלתה בדעתם כי זה היה המספר שהם כתבו על התיעוד שלהם עבור קבוצת בלאקגולד. דייזי לחצה על כפתור האישור, התרוממה על קצות האצבעות וענתה בקול ילדותי, "שלום, זה הבית של הוד מלכותה! מי אתה?" "אני…" נולאן השתהה לשנייה וריכך את הטון שלו. "אני האדון שסחב אותך אתמול." "מר חתיך, זה אתה!" "ההורים שלך בבית?" "אמא הלכה לעבודה. מה קרה, מר חתיך?" דייזי שאלה באקראי תוך שהיא תומכת בראשה בשתי ידיה. עקומה התפשטה על פני שפתיו של נולאן. "איפה את? אני אבוא לאסוף אותך." קווינסי לא האמין למראה עיניו כשראה את נולאן מחייך, שלא לדבר על כשנולאן זרק את מעמדו ואת האצולה שלו מהחלון בכך שהציע לאסוף את הילדים. נולאן סיים את השיחה, הרים את מפתח המכונית שלו וקם לאחר שדייזי גילתה את כתובתה. "אדוני, מה דעתך שאני אביא אותם בשמך?" 'איך אוכל להרשות למר גולדמן ללכת באופן אישי?' נולאן זרק לו את המפתח. "אתה תנהג." קווינסי נותר ללא מילים. קווינסי נסע לווילה סי-ויו מס' 9, עצר את המכונית מחוץ לוילה וראה את הילדים יוצאים בשמחה. קווינסי חש תחושה של עווית עמוק בפנים. 'מנקודת המבט שלי, זה לא נראה כאילו מר גולדמן עומד לחטוף את הילדים של מישהו אחר במבט ראשון?' דייזי נכנסה למכונית עם קולטון. ואז היא התכווצה וישבה ליד נולאן. היו לה שתי צמות קלועות והיא לבשה טוטו חמניות, מה שגרם לה להיראות חמודה מאוד. קולטון לבש תלבושת אח ואחות שדמתה לדייזי בהרבה מובנים. הוא תכנן להתחזות לויילון וללוות את אחותו לפגוש את האיש הזה. "אדוני, לאן אתה לוקח אותנו?" קולטון שאל בסקרנות. נולאן השתהה קצת והעיף מבט בקולטון. הייתה לו תחושה קלה שהילד הרגיש קצת שונה מאתמול. "אכלתם צהריים?" "לא אכלנו. אתה מתכנן לקנות לנו צהריים?" קולטון מצמץ. נולאן ראה שומה בפינת עינו של קולטון שאולי לא שם לב אליה אתמול. הוא הושיט יד וליטף את ראשו של קולטון. "היית די עוין כלפיי אתמול." קולטון גיחך בלחיים שלו, הוציא את הלשון שלו וחייך. "זה היה בגלל שחשבתי שאתה בחור רע." "אחי יכול להיות עז במיוחד כשהוא חושב עליך כבחור רע," הסבירה דייזי בשמו של קולטון. זוויות שפתיו של נולאן הורמו מעט כשאמר לקווינסי, "סע למלון גרנד קורטיארד." במסעדת האקזקיוטיב של מלון גרנד קורטיארד… כל המסעדה הגישה רק להם כי נולאן הזמין את כל המסעדה לעצמם. נולאן הסתכל על שני הפוחזים וחייך קלות. "תרגישו חופשיים להזמין מה שאתם רוצים לאכול." שני הילדים הרימו את התפריט והעיפו בו מבט. כל המנות בתפריט הזה היו יקרות להחריד, אבל דייזי הצביעה על היקרה ביותר. "ויילון, אני רוצה לאכול את זה." "אה... אז נזמין את זה." "וגם את זה!" "ניקח גם את זה." "את זה, ואת זה!" קולטון קצת נגעל. "את חזיר?" דייזי הפנתה את ראשה הצידה בנחירה. 'ויילון בהחלט ייתן לי לעשות מה שאני רוצה.' נולאן לגם מכוס המים. הילדים האלה גדלים עליו בהדרגה בלי שום סיבה ככל שהוא הסתכל עליהם יותר. מנהל המסעדה עמד ליד הילדים בזמן שהם הזמינו אוכל. ואז הוא אמר במבוכה כשראה שהילדים הזמינו לובסטרים אוסטרליים, "אני כל כך מצטער, מתוקים, אבל נגמרו לנו הלובסטרים האוסטרליים היום. אנחנו לא המלון היחיד שאזל מהמלאי, כך גם המסעדות האחרות בסביבה." "אוו." דייזי נראתה קצת מאוכזבת. היא הכי אהבה לאכול לובסטר, ממש כמו אמא שלה. נולאן הרים את מבטו. "כמה זמן ייקח לשלוח לכאן לובסטר מעיר חוף באוויר?" קווינסי היה המום. 'האם פשוט לא שמעתי טוב? מר גולדמן מתכנן לבזבז כסף על דואר אוויר רק כדי לאפשר לילדים לטעום לובסטר אוסטרלי!? 'למרות הדמיון באמת מדהים, האם הוא קולט אותם כילדים הביולוגיים שלו?' מנהל המסעדה חייך. "מר גולדמן, ייקח שעתיים לשלוח לכאן את הלובסטרים מעיר חוף באוויר." "אז תסדרו שישלחו את זה לכאן באוויר." "בסדר." מנהל המסעדה הנהן ועזב עם התפריט וההזמנה. דייזי וקולטון הסתכלו על נולאן פה אחד. "אדוני, אתה כל כך עשיר." קווינסי נותר ללא מילים. 'זה לא ברור? הוא שורף את הכסף שלו כאילו זה כלום.' נולאן חייך קלות. "האם אי פעם חשבתם לעשות הופעת בכורה בעסקי השעשועים?" "אדוני, יש סוכנות בידור שרוצה לקלוט אותנו?" שאלה דייזי תוך שהיא מטה את ראשה. "כן, כמובן. אבל אני לא אכריח אותך לעשות זאת אם את לא רוצה." 'אחרי הכל, הם עדיין צעירים מאוד. זה רק טבעי שלא נכריח אותם לעשות זאת אם ההורים שלהם לא מסכימים לרעיון.' הוא אכן היה קצת סקרן כשדיבר על ההורים שלהם. "אני בעניין!" ענתה דייזי. 'נוכל להרוויח קצת כסף לאמא, אז למה לא?' נולאן נבהל אבל חזר לביטויו המקורי מהר מאוד. "ההורים שלך יהיו מוכנים לתת לך לעשות זאת גם?" "אין לנו אבא. כל מה שיש לנו זה הוד מלכותה. זה ממש קשה להוד מלכותה להרוויח כסף כדי לגדל אותנו. אז, אנחנו נקלה עליה את החיים אם נוכל לחלוק את נטל שלה על ידי הרווחת קצת כסף." 'אין להם אבא?' עיניו של נולאן כהו. "מה המקצוע של אמא שלך?" שאל נולאן שוב. קולטון תמך בסנטרו בידיו וחייך. "אמא שלנו מדהימה. היא מעצבת!"