אורורה: אורחינו חייכו אלינו, חלקם הריעו, אחרים הזמינו אותנו למשקאות איתם כדי לנהל "שיחה" קצרה כששנינו עברנו לידם. "אורורה," קראה שרלוט, והפתיעה אותי. הסתכלתי עליה והיא אחזה בידיי לפני שלחצה אותן בעדינות. ידעתי שהיא עושה את זה למען תשומת הלב הציבורית, במיוחד מכיוון שהיינו במרכז תשומת הלב של כולם כרגע. עבר זמן מה מאז שנאמרו הנדרים שלנו, וידעתי שעליי לספור את הדקות לפני שנקבל פקודה ללכת לחדר השינה. וזה היה משהו שפחדתי ממנו וגם חששתי ממנו כרגע. "לא ראיתי אותך לפני הטקס, אני מצטערת," אמרתי, מנסה כמיטב יכולתי לשקר. היא חייכה, חיוכה בוהק וערמומי כאחד, ויכולתי להישבע שהיא ודמיטרי חלקו מבט לפני שפנתה להסתכל עליי. "לא, לא, אל תהיה," היא אמרה, ולחצה בעדינות את ידיי. "אין לך מושג כמה אני שמחה בשבילך." "אני יכולה לראות שאת שמחה." אמרתי, נרתעתי קלות כשדימיטרי הניח את ידו על גבי התחתון, ונתן לי את האזהרה השקטה שלו להפסיק עם הסרקזם שלי. הסתכלתי למטה אל רגליי לרגע לפני שנשמתי נשימה עמוקה, כי ידעתי שלא רק שאני במרכז תשומת הלב הערב, אלא שידעתי שכולם מחפשים את הטעות שלי הערב. "אני מניח שהפרעתי לשתי הגברות?" הוא שאל, מחייך אליי, עיניו אזהרות לי שלא לומר דבר על זה. "בכלל לא, אלפא." היא אמרה, הסתכלה למטה אל רגליו, הנהנה לו בראשה מהיר לפני שהביטה בו בחיוך הכי זוהר... "רק באתי לברך את שניכם." החזה שלי כאב והאוויר הרגיש סמיך סביבי, אבל ידעתי שעדיף לא להגיב. קפצתי את אגרופי לרגע לפני שאילצתי את עצמי לשחרר את אחיזתי כשראיתי את דימיטרי שעיניה היו נעוצות בשלי. "אני באמת בת מזל שהצלחתי לזכות באישה היפה מכולן." הוא אמר, והנהן לעבר הזקנים שצפו, וחייכתי אליו כשהוא הניח את אצבעו מתחת לסנטרי. הוא חיבר את שפתיו לשלי בנשיקה עדינה לפני שהתרחק והניח את מצחו על שלי. "אני מניח ששניכם תעזבו את עצמכם לערב?" שאל לורד אלפא ג'ורדן, מתקרב אלינו. "אתם יודעים מה צריך לעשות, וככל שזה מהר יותר, כך התהליך יהיה טוב יותר." "יש לנו אורחים, לורד אלפא." ניסיתי לשכנע, רציתי לדחות את הדברים ככל שיכולתי. הדבר האחרון שרציתי היה לחוות את הפעם הראשונה שלי ככה. ידעתי שאסור לי לדבר עם האדון בלי שיפנו אליי, אבל זה היה מעבר למה שיכולתי לקבל על עצמי. "אני מאמין שכולם מודעים היטב למה שעתיד לקרות, ויעזבו את עצמם בקרוב, אורורה." אמר הזקן ג'ורדן, והביט בי. "עכשיו יש לך את הבחירה לבחור חמישה מהזקנים ואת האמהות שלכם בחדר..." "מה?" שאל דימיטרי, מקמט את מצחו בבלבול. "אתם יודעים שזהו מסורת עבורנו לוודא שאתם שניכם הזדווגתם. לכן, יש לכם את חופש הבחירה. בדרך כלל, היו אלו הנשים המבוגרות, אבל בהתחשב בכך שאנחנו, כנקבות, יותר מחמש, יש לכם את הזכות לבחור." "אין ספק שלא היינו צריכים אף אחד שילווה אותנו בזמן שאנחנו מזדווגות." אמר דימיטרי, מנענע בראשו לעבר האישה. אמו, מריה, הביטה בו, מנענעת בראשה לעבר בנה והוא הסיט את מבטו ממנה לפני שפנה לאזרח ג'ורדן. "אני מאמין שאם הלונה תהיה נוחה..." אמר לורד אלפא סיריוס, צועד לעברנו. "אנחנו יכולים להיות הוגנים מספיק בכך שאנחנו מציעים שהם לפחות יראו לנו הוכחה שזה בוצע. אני מאמין שזו תהיה עסקה הוגנת אם הם רוצים את הפרטיות שלהם." "זה לא..." "הזמן שלנו שונה משלהם, וכמו שדברים רבים השתנו, אני מאמין שגם זה יכול להשתנות." הוא אמר, מביט באורורה. היא הביטה למטה אל רגליה והוא כחכח בגרונו. "מה את רוצה? פרטיות, או שאת ואלפא שלך תבחרו את הנשים שילוו אתכם לחדר השינה?" בלעתי רוק לרגע כשהסתכלתי על דימיטרי לפני שניערתי את ראשי. אמי נעצה בי מבט זועם, דוחקת בי להגיב והסמקתי. "הייתי רוצה פרטיות, אדון אלפא." אמרתי, והוא הנהן. "אם כך, היא ניתנה." הוא אמר, כשהוא מביט בשנינו. "יש לך שעה." "שעה?" שאל דימיטרי, והוא הרים גבה. "אחרת, את צריכה להיות מלווה." הוא אמר, צועד צעד אחורה לעבר הבר. "חמישים ותשע דקות..." דימיטרי כרך את זרועו סביב מותניי, מושך אותי לחדר ואני הסתכלתי על אמי שוב, צופה בה נועצת בי מבט זועם שלא אעשה טעות בכך. במחשבותיה, כרגע, הייתי לא יותר מילדה שתביא להם את שלוותם. דימיטרי דחף אותי לתוך החדר ברגע שנכנסנו, ולקח לי שנייה לא למעוד על רגליי לפני שהסתובבתי אליו. עיניו פגשו את שלי לשנייה לפני שהוא רכן קדימה לנשק אותי. לקחתי צעד אחורה, נרתעתי, והוא צחקק, מנענע את ראשו לעברי. "אני בספק אם היית רוצה שהזקנים יצפו בנו." הוא אמר, וגרם לליבי לפעום בחוזקה. הוא נישק את צווארי, ולא יכולתי שלא למצוא את עצמי נרתעת לרגע והוא קימט את מצחו, נועץ בי מבט. "מה הבעיה שלך, אומגה?" הוא שאל, נועץ בי מבט. "כי אני מאמין שהזמן שלנו אוזל והמעשים הילדותיים שלך לא יובילו אותנו לשום מקום..."