♡ נקודת מבטה של לילי ♡ נפרדנו בחופזה והמצחים שלנו התנגשו כשעָשֵׁר איבד שיווי משקל ומעד קצת קדימה. שפשפתי את המקום הכואב ונעצתי בו מבט זועם. הוא מלמל סליחה לפני שהתיישר. עָשֵׁר ניער מעליו אבק דמיוני מחולצתו האפורה, הרים את אצבעו המורה כדי לסמן שיחזור. הנהנתי כדי ליידע אותו שאחכה לו. הוא הסתובב במהירות ונעלם מהחדר. אנחת רווחה עזבה את שפתיי הפעורות כשנוכחותו כבר לא הייתה סביבי. רשמתי כמה פרטי מידע על