♡ נקודת מבטה של לילי ♡ נעצתי בו מבט זועם. "סיימתי איתך. אני לא חייבת להישאר ולהקשיב לך." התכוננתי ללכת כשעקפתי אותו הצידה, אבל אשר זועם משך אותי בחזרה. האחיזה שלו לא הייתה חזקה מספיק כדי לגרום לי לחבורות, אבל היא הייתה מספיק חזקה כדי לא לתת לי לברוח בקלות. "ומי אמר שאני סיימתי איתך?" שאל אשר בכעס. עד עכשיו התגודדה סביבנו קהל, חלקם כבר הוציאו את הטלפונים שלהם מוכנים להקליט אותנו. "לא אכפת לי אם את לא רוצה להישאר ולהקשיב, את תקשיבי!" הגב שלי התקשח כשהעיניים שלי סרקו את העיניים הרבות שהסתכלו עלינו בעניין. זה בחיל אותי שאף אחד מהם לא יעצור אותו מלהתעלל בי. כן, ההורים של אשר היו העשירים ביותר במדינה, מה שגרם לכך שהוא זכה לשבחים מדי יום מבלי להרים אצבע. ולא משנה כמה חוקים הוא שבר, הוא מעולם לא הסתבך בצרות. בטח נחמד לו להיות חרא קטן כל כך משובח. תשומת הלב שלי הוחזרה לאשר והסתכלתי על ידו שהייתה כרוכה סביב פרק כף היד שלי בבטחה. "תשחרר אותי, או שאתה הולך להתחיל להתעלל בי פיזית עכשיו?" שאלתי אותו בסרקזם. אשר מעולם לא התעלל בי פיזית וידעתי שהוא לא יתחיל עכשיו. רק רציתי להרגיז אותו ולפי המבט על פניו, זה עבד. הוא משך את ידיו כאילו זה עתה שרפתי אותו. עיניו התרככו קצת לפני שהוא כיסה את זה בשנאה. הוא עמד להשיב כצלצול הפעמון קטע אותו. הוא חייך חיוך מרוצה, "הפעמון בדיוק הציל אותך עכברה קטנה." הוא הושיט את ידו כדי למשוך בעדינות קווצת שיער שלי בצורה מלגלגת. התרחקתי ממנו ובלי מילה נוספת הלכתי לשיעור. הייתי הראשונה בכיתה מלבד גברת רמרוך שאני מתייחסת אליה כג'וק בראש שלי. זה היה רק כינוי שהמצאתי בגלל שם המשפחה שלה. דמותה השמנמנה הייתה שמוטה על שולחנה כשהיא חיכתה לשאר התלמידים. זה היה פלא שהמזג שלה לא עלה עדיין כשלא ראתה את אשר נכנס. היא הייתה המורה היחידה שלא חיבבה את הטיפש היהיר. אבל בטח דיברתי מוקדם מדי כי הוא נכנס בצעדים איטיים, ידיים בכיסים כשהוא לועס קיסם. פניה של גברת רמרוך הפכו לכעוסות כשהיא זעפה עליו. "נחמד מצדך סוף סוף להצטרף אלינו גריי." היא השמיעה. אבל אשר רק גלגל עליה עיניים בתסכול לפני שהתיישב על כיסא בקצה האחורי. היא נאנחה בכעס לפני שהרימה את משקפיה בחזרה על האף שלה. עיניה סרקו את כולם לפני שהיא קמה ללכת לכיוון חזית הכיתה. "כולם אני הולכת לזווג אתכם לפרויקט הסמסטר הזה וכן אני בוחרת את השותף שלכם." הכריזה גברת רמרוך. טוב, לעזאזל החיים שלי. חיכיתי בציפייה שהמורה תכריז על שמי ועל שמו של השותף שלי. ידי התחילו להזיע כשחששתי להצטרף לסיוט הגרוע ביותר שלי. באמת גברת רמרוך אנחנו באמת צריכים שותף לפרויקט המטופש הזה? אלוהים, בבקשה אל תגרום לג'וק (גברת רמרוך) לחבר את אשר ואותי, זה יהיה גיהנום, והספיק לי ממנו. גברת רמרוך התחילה לקרוא בשמות, לקחה את הזמן שלה כשהשמות התגלגלו מלשונה. "דפנה וקונור," "ליז וג'ו," בראד ואליס" "אשר ולילי." נגזר עלי דין. אבל זה לא יכול להיות יותר קלישאתי מזה.