♡ נקודת מבטה של לילי ♡ פניי התחממו ממבוכה לפני שהבטתי ברצפת האריחים. הוא לא אמר מילה נוספת כששמעתי את קול מגפיו הולך ודועך, ונותן לי להבין שהוא כבר לא כאן. ראשי הורם מעט בדיוק בזמן כדי לראות את צלליתו עוזבת את דלתות הקפיטריה, כנראה בעקבות שלי. המחשבה העציבה אותי, אבל סירבתי לתת לזה להראות. שאפתי נשימה נחוצה וישרתי את גבי ופניתי אל הדלת. עדיין יכולתי להרגיש כמה מבטים חטופים על גבי כשפניתי אל דלתות היציאה. החצאית שלי עדיין הייתה ספוגה ונצמדה לעורי באי נוחות. האוכל שנדבק על פניי גרם לי להרגיש דביקה כשניסיתי לנגב חלק ממנו עם החולצה שלי. הייתי מרוכזת מדי בניקוי האוכל מכדי להבין שהחברה של שלי, רבקה, הוציאה את רגלה. הפעולה גרמה לי למעוד לפני שנשתלתי עם הפנים קדימה על רצפת האריחים. השמעתי אנקת כאב נשמעת כשפניי באו במגע עם הרצפה הקרה והקשה. אף אחד לא יכול היה לעזור לי. לא כאילו שהם היו עוזרים בכל מקרה. עדיין הייתה הפסקת צהריים והמסדרונות היו ריקים. זה היינו רק אנחנו השניים ופח האשפה משמאל אם אפשר היה לספור אותו. ניסיתי להרים את עצמי, אבל רגל מכוסה עקב מנעה ממני. העקבים המחודדים שלה נעצו בכאב בגב התחתון שלי כשהיא הוסיפה לחץ. חרקתי שיניים מכאב כשחשתי בתחושת הדקירה. קרקפת ראשי בערה כשחשתי ידיים אוחזות בשיערי ומושכות אותו בכוח. נאלצתי להרים את ראשי כשהיא החזיקה את שיערי בידיה. בגניחה ובייללה ניסיתי לחפור את ציפורניי על ידיה, מאמץ לנסות ולתת לה לשחרר את אחיזתה בשיערותיי. אבל המאמץ הזה הפך פורה כשהיא משכה חזק יותר. "את כלבה קטנה את חושבת שבגלל שאשר עזר לך הפעם את חושבת שהוא השתנה ופיתח נקודה רכה בשבילך? אז תחשבי שוב שרמוטה." היא ירקה ליד אוזני השמאלית. "לא אמרתי לאשר להגן עליי עכשיו נכון?" נאנחתי. בטני התהפכה באי נוחות כשקלטתי את טעותי בתשובה לה בחזרה. "יש לך את החוצפה לענות לי בחזרה?" היא חרקה תוך כדי משיכה חזקה יותר בשיערי. השמעתי צעקה כאובה, דמעות דולפות ומרטיבות את הרצפה המלוכלכת כבר. הבכי שלי נראה כאילו נותן לה סיפוק כי היא משכה חזק יותר ללא חרטה. רבקה סוף סוף עזבה אותי אבל לא בלי לטרוק את פניי על הרצפה כשהיא צחקה. בבעיטה לצד עזבה אותי. הרמתי את ראשי כדי להסתכל עליה הולכת. שיערה הבלונדיני שהיה מסודר בתספורת בוב קפץ עם כל צעד שהיא עשתה. רגליה היו ארוכות וצרות והעקבים הגבוהים שלה רק הוסיפו לגובה הזה. הירכיים הלא קיימות שלה התנדנדו עד שהיא נעלמה במורד המסדרון. קמתי מהרצפה הקרה, פניי בוערות מטריקתן בעוצמה. יכולתי להרגיש את הכאב הצורב על לחיי וראייתי נעשתה מטושטשת כשנאבקתי להישאר בהכרה. עשיתי צעדים קטנים לכיוון השירותים. כל צעד שעשיתי גרם לי להשמיע אנחה רועדת וייללה שקטה. פתחתי את דלת השירותים בטריקה ולא היה לי אכפת אם מישהו היה שם. הלכתי לכיור ולמראות בצד שמאל של השירותים. הם היו מלוכלכים ומעורפלים בקושי מאפשרים לי לראות משהו. אבל המראה האדום והנפוח על לחיי היה בולט. נגעתי בו בעדינות אבל הצטמררתי כשנגעתי בנקודה כואבת. פי התקבע בקו כשפתחתי את הצינור והתחלתי לשטוף את פניי, ונזהרתי לא לגעת במקום שכואב. לא יכולתי לעשות שום צדק לבגדים שלי אם כי. לא היו לי בגדים להחלפה בשום מקום. המחשבה הזאת גרמה לי להשמיע צחוק רועד. לעגתי לעצמי על היותי חלשה, על כך שנתתי להם לנצל אותי. ניסיתי לחשוב אחורה מתי כל זה התחיל, זה היה בעיקר אשר שהתחיל את זה כשהיינו ילדים אבל לא פוגע בי פיזית. הלכנו לאותו בית ספר יסודי. וכשאמא הודיעה לי שאני אשתתף בפנימייה רחוקה משם, שמחתי שאני עוזבת את אשר מאחור, רק כדי להתאכזב כשהוא השתתף באותה פנימייה. נראה שזה החמיר כשהוא פגש את שלי אם כי ותמיד תהיתי מה עשיתי כדי להגיע ליחס כזה. המים עדיין זרמו בזמן שניקיתי את האוכל. נשארתי עם חולצה רטובה וחצאית רטובה עוד יותר. נאנחתי כשבדקתי את ההשתקפות שלי. יהיה חסר תועלת ללכת לשיעור במראה כזה. כיביתי את הברז לפני שנתתי לעצמי סקירה, והגעתי למסקנה שאני אדלג על שאר היום. יצאתי מהשירותים כשאני צולעת את דרכי לדלתות הכניסה של בית הספר. הפעמון בטח צלצל כשהייתי בתוך השירותים כי המסדרונות היו עכשיו ריקים. יצאתי מבית הספר כשהראש שלי מורם למעלה למרות שהרגשתי הכל חוץ מבטוחה כרגע. תזייף עד שתצליח. שלושים דקות לאחר מכן הגעתי לחדר המעונות שלי. קיבלתי כמה מבטים מאנשים סקרנים אבל אף אחד לא בא אליי לשאול מה קרה. לאף אחד לא היה אכפת. השרירים שלי כאבו ועדיין הרחתי אוכל אז החלטתי שהכי טוב יהיה לקחת מקלחת חמה. השלכתי את התיק שלי על המיטה והתחלתי להתפשט ממש שם, והודיתי לאל שסוניה לא בבית והדלת נעולה. נכנסתי למקלחת, ושקעתי בתחושה של אושר מוחלט כשהמים החמים שטפו את שאריות האוכל. השרירים המתוחים שלי נרגעו כששפשפתי את הלכלוך, בתקווה שאוכל לשפשף את התחושה המתמשכת של הציפורניים של רבקה. יצאתי מהמקלחת בחוסר רצון, הלכתי בחדר ספוגת מים, לא אכפת לי ברגע ולקחתי את המגבת שלי מתוך הארון. ניגבתי את עצמי כשיצאה לי הודעה בטלפון. הידקתי את המגבת סביבי והלכתי לכיוון התיק שלי כדי להוציא אותו. בהסתכלות על הטלפון שלי ראיתי הודעה מאשר שמזכירה לי על הפגישה שלנו בביתו לפרויקט. גבותיי נקמטו בבלבול. איך הוא השיג את המספר שלי? חשבתי בחשדנות. עניתי לו מיד מפחד שהוא יכעס אם אקח את הזמן שלי. השלכתי אותו בחזרה על המיטה וחזרתי לארון. התלבשתי במהירות ולא היה לי אכפת מה לבשתי שהיה טרנינג וקפצתי על המיטה המחכה שלי. עדיין היה קצת מוקדם, עוד שעתיים והשיעורים יסתיימו, אז החלטתי להרוג את הזמן על ידי צפייה בסרט במחשב הנייד שלי. ______________________________________________________________ צחקתי בסוף סרט הקומדיה והסתכלתי על השעון הקטן על שידת הלילה. עכשיו עברו השעה חמש וליבי צנח בבטן כשהבנתי שכבר עברו שעתיים. קמתי מהמיטה בחיפזון, שמתי את הסניקרס שלי ויצאתי ישר לפנטהאוז של אשר. כשהגעתי ממש התרגשתי לדפוק על הדלת. רגליי התנדנדו קדימה ואחורה בעצבנות כשניסיתי לאזור מספיק אומץ לדפוק. בקללה שקטה אספתי את כל מה שיכולתי ודפקתי. זה יצא רך ואני בספק אם הוא שמע את זה. אבל אז שמעתי צעדים כבדים מתקרבים לדלת, וגרמו לי להצטער שאפילו דפקתי. הדלת נפתחה באיטיות וחשפה את אשר שטוף טרי. יכולתי לדעת לפי שיערו הרטוב עדיין שטיפטף קלות על חולצתו. עיניו סקרו את פניי לפני שהפכו אפלות בזעם. "מי עשה לך את זה?" הוא שאל ברצחנות.