ניקול נכנסה לבית הלהקה ומצאה את ליאם מחכה לה. פניו היו מעוותים בכעס, וגופו היה מתוח בזעם בקושי מאופק. "היי, מה קורה?" שאלה ניקול, וחשה מיד במתח באוויר. היא החליטה להעמיד פנים כאילו היא לא יודעת מה היא עשתה. "את יודעת בדיוק מה קורה," נהם ליאם, קולו נמוך ומאיים. "זלזלת בי בבית הקפה. אמרתי לך ללכת אחריי בחזרה, אבל התעלמת ממני כאילו לא הייתי כלום." ניקול הרימה גבה. "לא התעלמתי ממך. לא יכולתי סתם לעזוב