מריסול נעצה את מבטה בעיניו של בן זוגה. היא מעולם לא חשה כה נרגשת בחייה. היא הרגישה שהיא עומדת להתפוצץ משמחה. אך אז, במעמקי תודעתה, חלחלה תחושה מבשרת רעות. היא הייתה כה קטנה שהיא הסיקה שזהו פחד מהלא נודע. "כן," היא נשפה, "כן. אני אתחתן איתך." כל נימי נפשה חשו בחיים רק מעצם הימצאותה במחיצתו. כאילו הוזרקה לה איזושהי תרופה. דמעות נקוו בזוויות עיניה. קלב היה האדם שלו חיכתה. הוא היה האדם שהיא הייתה צריכ