זעמו של הזאב של ליאם גאה כשצפה במתרחש לפניו. ליאם לא הבין מדוע הזאב שלו התנהג כך, וזה רק הגביר את תסכולו. הוא ידע שעליו להתרחק מהמצב, לשכוח מהאישה שעוררה בו רגשות עזים כל כך, לפני שיעשה משהו פזיז. המפגש בחדר ההלבשה היה מלהיב, משחק של גירוי ותשוקה. ליאם השתוקק אליה, אך תכנן להמתין בסבלנות עד שתהיה בדיוק היכן שהוא רוצה אותה, ואז ישחרר את עצמו מאחיזתה. עם זאת, זה לא אומר שהוא לא פנטז על קריעת כל מי שעומד ביניהם לגזרים, במיוחד את שיין, וסילוק כל זכר לריח גברי ממנה עד שיספק את תאוותו שלו. "אלפא," התערב ג'יימס, שהופיע לצידו, "חיפשנו ביסודיות אחר הנערה שתיארת, אך לא מצאנו זכר." ליאם חייך בזלזול והצביע לעבר מחשב כף היד בתגובה. "אה." "כן." "היא הלּוּנָה של קרימזון, לעזאזל." "כן." "ואתה עדיין חושק בה?" "כן." "אוי, שיט, ליאם!" "כן." "בוא נגיד שזה כמו לדקור נמר ישן או למשוך בזנב של אריה," ליאם צחקק. "הוא באמת נראה כמו נמר? יותר כמו גור." ג'יימס נאנח ועיסה את רקותיו. "זה לא שווה את זה." "לא כשסימנתי אותה בטיפשות," ענה ליאם. "וואו," קרא ג'יימס, עיניו מתרחבות. "אבל, איך היא... מתי... אתה?" הוא גמגם. ליאם צחקק שוב. "בדיוק." ג'יימס נאנח בכבדות. "איך לעזאזל בכלל פגשת את הלּוּנָה? שָׁכַבתָ איתה ואפילו הטבעת עליה את הסימן שלך?" הוא שרק. "האלפא שיין שומר על האישה הזאת נעולה ומסוגרת! הוא מגונן עליה מאוד, כך שמעתי. ולמה שלא יהיה? היא בת הזוג שלו ואהובה על ידי חברי הלהקה שלה!" ליאם קרע את מבטו משיין וניקול לרגע כדי להביט בלוחם הראשי שלו. "למה אתה נשמע כמו טוני?" "כי טוני הוא ההגיוני מבינינו. בכנות, אם הוא לא היה הבטא שלך, אני תוהה מה היה עולה בגורלך." ליאם משך בכתפיו, הנינוחות הקרירה שלו עמדה על סף התנפצות. ראשית, שיין עדיין ליטף בשם גילוי חיבה, ושנית, ג'יימס צדק. לעזאזל לא! הוא מעולם לא הרגיש ככה קודם. הזאב שלו היה רגעים ספורים מפריצה לחופשי, ואם זה יקרה, שיין ימות. לא היו שתי דרכים לפרש זאת. ליאם עצם את עיניו ונשם נשימה עמוקה, בניסיון להרגיע את עצמו. הוא פתח בכוח את אגרופיו, והניח אותם שטוחים על השולחן, ונשף לאט. "אתה צריך לחשוב על זה לעומק, ליאם. אל תעשה שום דבר טיפשי. אל תיתן לאישה להרוס לך הכל." ליאם משך בכתפיו והביט שוב בזוג כשהם התרחקו. "וואו!! לעזאזל קדוש!!!" מלמל ג'יימס, עיניו מתרחבות כשצפה בניקול מקרוב בפעם הראשונה. ליבו של ליאם צרב, ואגרופיו נקמצו שוב. "ארור! אני מבין למה. היא מושכת להפליא." ליאם הדחיק נהמה, והפנה את מבטו למקום אחר. היא הייתה יפהפייה ללא ספק, אבל היא לא הייתה הטעם שלו מלכתחילה. הוא האשים את הזאב שלו ואת הסימן הטיפשי. גופו התרגש ממראה שפתיה העסיסיות ועיניה המעורפלות. זה עורר זיכרונות מהלילה שלהם ביחד. לפתע, זעם שטף אותו. הוא רצה לתפוס אותה, לנשק אותה בתשוקה, ולהרחיק את שיין. עם זאת, משהו משך את תשומת ליבו - היא לא הייתה מעוררת. אם היא באמת נהנתה להיות בזרועות בן זוגה, ריח העוררות שלה היה משכר אותו. "הרשו לי להציג את ניקול, הלּוּנָה שלי," הכריז שיין. ליאם חייך בזלזול, אחז בידה והטביע עליה נשיקה קצרה, שפשף את עורה. היא נאנחה, לחייה מאדימות לרגע. העוררות הפתאומית שלה שטפה אותו. "אז, את הלּוּנָה שכולם מדברים עליה," ניקול חטפה את ידה, עיניה בוערות ברוגז. חיוכו של ליאם גדל. "כן, אכן. הלּוּנָה שלי היא המוכשרת ביותר," התרברב שיין כש הציג אותה לאורחים חשובים אחרים. "הערב, המשימה שלך היא לחשוף את כל הסודות המלוכלכים על הממזר הזה ולהציג אותם בפני," הוא הורה לג'יימס ברגע ששיין היה מחוץ לטווח השמיעה. "אני יודע שלבן זונה הזה יש שלדים בארון. תראה אותם לי." ג'יימס נאנח, "כן, אלפא. רגע, מה התוכנית שלך? חשבתי שתבקש מקום בטוח לפגוש את הלּוּנָה כדי שתוכל לטפל בעניינים שלך לפני שנחזור הביתה מחר?" ליאם העניק לו מבט לא מאמין. "אוי נו, אני לא כל כך נורא, ג'יימס. אני לא יכול לרדוף אחריה עכשיו, לא אחרי מה שגילינו. זה לא יהיה נכון." "אז למה אני מסתבך בבלאגן הזה וחושף בשבילך קצת חרא?" שאל ג'יימס. "למה אנחנו בכלל כאן מלכתחילה, ג'יימס? אפשר לסמוך על שיין?" שאל ליאם וג'יימס הניד בראשו. אנחה נמלטה משפתיו. "ליאם, אני מכיר אותך טוב מאוד. אתה תמיד זומם," ליאם חייך, עיניו הכחולות הבהירות שלו נצצו בשובבות. "מה לעזאזל אתה מתכנן?" ליאם משך בכתפיו, "היא חוזרת איתי הביתה." ג'יימס, שהצליח לתפוס משקה וללגום ממנו, נחנק. הוא השתנק, עיניו נעשות אדומות כשניסה לפנות את דרכי הנשימה שלו. "חברי היקר," ליאם צחקק, וטפח על גבו. "מה לעזאזל! ליאם! השתגעת?" עיניו של ליאם התכהו, והוא נהם לעברו. "בסדר, בסדר, בסדר! אתה אחראי. אתה האלפא. אני אאסוף את המידע ואכין את האנשים שלי למלחמה כי לשם החרא הזה הולך." ליאם התעלם ממנו והפנה את תשומת ליבו בחזרה לשיין. הם היו עכשיו עם חברי הלהקה שלו, שכולם בהו בניקול כאילו הייתה סוג של מלאך. ליבו שקע למראהם. אם רק לא הייתי כל כך אנוכי, הוא חשב לעצמו. "ליאם," אמר ג'יימס בשקט. "כן?" "אתה עושה את זה כי אתה רוצה להוציא אותה מהראש שלך, נכון?" ליאם משך בכתפיו, "למה שאעשה את זה אחרת?" "ובכן, למעשה, להשאיר אותה כאן היא הדרך הטובה ביותר להמשיך הלאה. אם תהיה רחוק ממנה, תתגבר עליה תוך שבועות ספורים, והקשר שאתה חושב שיש לך ידעך." "שבועות?" נהם ליאם, "אני צריך להוציא אותה מהראש ומהחלומות שלי בהקדם האפשרי!" "א-אבל-" "חוץ מזה, מתי להתרחק ממישהו אי פעם עבד בשבילי? פשוט תעשה מה שביקשתי. אני אטפל בשאר." ג'יימס השמיט את כתפיו. "אתה תהיה מותי, אלפא." "לא, אני די בטוח שאני המושיע שלך." ג'יימס נעלם משדה הראייה שלו והלך לעשות את מה שהוטל עליו. עיניו של ליאם חיפשו את ניקול שוב. היא הייתה עכשיו עסוקה במה שנראה כמו שיחה מאולצת ומנומסת עם חברה בלהקה של קרימזון. מוטרד, הוא הסתכל הצידה, וחיפש סדקים בחזית המושלמת הזו. ליאם ידע שזה הכל תרמית. אלפא כמו שיין הסתיר כל כך הרבה. הוא נזכר כיצד שיין התחמק במיומנות משאלותיו החודרניות. ליאם חייך בזלזול, הוא היה נחוש בדעתו לא לתת לשיין לעזוב הלילה בלי לענות על שאלתו. "תערבב לו את המשקה," הוא הורה באמצעות הקשר הלהקה שלהם. חבר ב-Dark Moon, שהיה קרוב ביותר לליאם, הנהן ופילס את דרכו לעבר שיין. עכשיו, כל מה שליאם היה צריך לעשות זה לחכות שהאלכוהול יחליש את שנינותו והגנותיו של שיין לפני שיעשה את המהלך שלו. "היי חתיך," גרה ג'ינג'ית מבושמת בכבדות, שישבה ליד ליאם. קרימזון. אומגה. הריח של האלפא שלה עליה! חושיו של ליאם זינקו. "אז, אתה החיה הבלתי מאולפת הידועה לשמצה שהם מדברים עליה, נכון?" היא אמרה, ונעשתה קרובה יותר. ליאם צמצם את עיניו כשהבין משהו. לכל חבר בלהקה של קרימזון היה ריח מובהק של הלהקה שלהם והתפקידים שלהם, מלבד ניקול. כשנפגשו לראשונה באותו לילה, ליאם היה שומר מרחק אם היה לה ריח של קרימזון או הלּוּנָה של קרימזון, אבל לא היה לה. היה לה ריח מפתה משלה; הריח של בן זוגה לא היה אפילו נוכח עליה. מסקרן! הוא חשב לעצמו. "אז, שמעתי שאתה לא מאולף ואף אישה לא הצליחה לאלף אותך," היא שאלה, וליאם חייך בזלזול. בדרך כלל, הוא היה מבדר חוצפה כזו ונותן לנערה להאמין שהיא ניצחה, עוקב אחר ההובלה שלה עד שהם היו לבד. ואז הוא היה מוכיח שהיא טועה, מספק את תשוקותיה, ועוזב אותה אובססיבית כלפיו וכלפי יכולתו. אבל עכשיו, המוקד היחיד שלו היה על הנערה בעלת העיניים הלוזיות שפגעה בחלומותיו. הג'ינג'ית המשיכה להציק לו, אצבעותיה מטיילות על עורו. מבטו נשאר קבוע עליה כשהוא משמיע נהמה חלשה. היא רק חייכה בזלזול והתמידה. הוא העיף מבט מהיר בה. המחשוף שלה איים להישפך ממחוך הטופ שהיא לבשה, והמיני חצאית שלה בקושי כיסתה משהו. אבל הפנים המאופרות בכבדות שלה היו מוגזמות. הוא יכול היה לחוש את העוררות שלה מעכרת את שיקול דעתה. זה לא היה העניין שלו. מה שהרגיז אותו הייתה החוצפה של אומגה שישבה לידו ונגעה בו! באופן מסורתי, אומגות התרחקו מאלה שהיו חזקים מהם. הוא אחז בידה, שחצתה גבול, והסיר אותה בכוח. היא התמרמרה עליו, מצליבה ומשחררת את רגליה. ליאם עצר. למה היה לה את הריח של האלפא חזק יותר מהלּוּנָה המשוערת? "משחקת אותה קשה להשגה, ילד גדול?" היא הקניטה. הסבלנות של ליאם כלפיה הגיעה לקצה. בתנועה מהירה אחת, הוא תפס בזרועה והוביל אותה לפינה חשוכה. היא צחקקה ועקבה אחריו. הוא הצמיד אותה לקיר, עיניו נוצצות בשובבות. היא הושיטה יד לחגורה שלו, עדיין משוחחת בהתרגשות. ידו הימנית חטפה אותם בכוח, בעוד שידו השמאלית הידקה את צווארה, והחזיקה אותה בחניקה חסרת רחמים. היא נאבקה לנשום, פניה תואמות את הגוון הלוהט של שערה. דמעות נקוו בעיניה, והפכו אותן לאדומות ומימיות. "תקשיבי טוב," הוא ציווה, קולו מלא ארס. "אל תעזי להניח עלי או על מישהו בלהקה שלי אצבע מטונפת, או אפילו להתקרב אלינו. זה ברור?" הוא שאג, והאישה האדומה הנהנה בחולשה, ראייתה דועכת לנקודות שחורות. בנהמה, הוא השליך אותה הצידה והתרחק, והשאיר אותה מרוסקת על הקרקע. איך לעזאזל הוא אפילו מנהל את הלהקה שלו ככה? למה שאומגה לא תדע את מקומה? הוא הרהר ותהה על המצב. כשחזר לעמדתו, שיין וניקול נעלמו שניהם. ליבו שקע, והזאב הפנימי שלו משך בו, ודחק בו לחפש אותם, במיוחד את ניקול. "ארור, המקום הזה דפוק לגמרי," אמר ג'יימס בנשימה כבדה, והצטרף אליו. ליאם חייך בזלזול, כפי שחשד. "שיין הוא ממזר. הוא מעורב בכל מיני עסקאות מפוקפקות שאתה אפילו לא יכול לדמיין. זו הסיבה שהוא ארגן את המסיבה הזו. והאורחים כאן הם נציגים מלהקות אחרות שהוא חתם איתן על הסכמים, שבמקרה הם אויבים של Dark Moon, בין שאר הדברים הנפשעים שהוא עשה- אי אפשר לסמוך עליו. המסיבה הזו היא רק חזית כדי להראות לבני בריתו שיש לך את הגב שלו, בזמן שהוא מתכנן לבגוד בך. הוא מנסה להוכיח את כוחו. בגלל זה הוא ידידותי מדי. הצוות שלנו פרץ לרשת המרוחקת שלהם ומצא המון ראיות מפלילות נגדו. כבר שלחתי לך את הקבצים- "אבל זה לא הכל. הלּוּנָה שלו היא לא בת הזוג המיועדת שלו. זה שקר. יש סיפור אפל מאחורי מערכת היחסים שלו איתה, אבל אף אחד לא מוכן לחלוק את הפרטים. נראה שהכל בקרימזון מפוברק." "ג'קפוט," חייך ליאם בזלזול, תחושת התגלות שטפה אותו. עכשיו הוא ידע בדיוק על מה הוא צריך לדון עם האלפא שיין. "אני אסקור את שאר הפרטים מאוחר יותר הלילה. לעת עתה, אני חייב למצוא את המארח הנדיב שלנו. יש שאלה בוערת שאני צריך לשאול ואני רוצה לזהות את הנציגים מלהקות אחרות שנמצאים הערב. תאסוף לי את המידע שלהם. אף אחד מהם לא יעזוב את המקום הזה בחיים, הלילה או מחר." בכך, הוא קם על רגליו, מרחרח את האוויר עד שתפס שוב זכר לריח של ניקול, שהנחה אותו בדרכו.