ניקול שכבה לצד ליאם, חום גופו עוטף אותה. היא התעוררה בבוקר שלמחרת, עיניה נפקחו באיטיות וראו אותו עדיין ישן בשלווה. תערובת של שביעות רצון ופחד שטפה אותה. כאשר שרידי חלומותיה דעכו, טראומות העבר שלה חזרו לכרסם בתודעתה. הזיכרונות מקרימזון, ההתעללות שהיא סבלה, שטפו קדימה כמו גאות בלתי פוסקת. זה היה חלק ממנה שהיא לא יכלה לנער מעליה, לא משנה כמה רצתה. אשמה ניקרה בליבה של ניקול כשהודתה בפני עצמה באמת שהיא