"זה היה רק חלום. זה היה רק חלום," ניקול מלמלה מתחת לשפתיה. היא שנאה את זה, ושנאה שהיא כזאת. כל יום היה קרב, והיא הרגישה שהיא טובעת בים של פחד וכאב. היא התגעגעה לזאבה שלה, לחלק בה שהיה חזק ולא פחד מדבר, ושנאה את עצמה על מה שעברה. היא הרגישה שהיא איזה סוג של אדם טראומתי שלא יכול לעמוד בזכות עצמו. היא שנאה שהיא צריכה להיות רחוקה מהלהקה כדי להחזיר לעצמה את השפיות. היא שנאה שהיא צריכה מטפלים. היא קמה ו