"הגעתם כולכם כל כך רחוק," העירה ניקול לקבוצת האנשים שישבו סביבה. "עמדתם בפני קשיים שלא יאומנו, אבל מצאתם את הכוח בתוככם להתעלות מעליהם. אתם לוחמים, כל אחד ואחת מכם." "תודה לך, שרלין," הדהדה אישה מבוגרת. מחיאות כפיים הדהדו בחלל העגול שנוצר מקבוצת כיסאות. לבה של ניקול התחמם כשהיא אחזה בידה. היא הייתה מרוצה מההתקדמות שהשיגה, אך יחד עם זאת, לא ידעה מדוע מחשבות על ניקול צפו בתודעתה. היא האמינה שעל ידי